הקרב על התעלה
מאז ייבוש החולה לא נראתה כאן איוולת שכזו. בניגוד לדעת מומחים, תעשיינים וירוקים, הוחלט על פרויקט תעלת הימים המגלומני, בניצוחו של השר שמעון פרס. בכייה לדורות? העיקר התמונה החגיגית עם עבדאללה
שרה ליבוביץ דר, סופשבוע | 13/4/2007 8:24
ליאונרדו דיקפריו התלהב. בפגישתו עם שמעון פרס סיפר לו המשנה לראש הממשלה על עמק השלום ועל הפרויקט הגדול שיעמוד במרכזו: תעלת הימים, צינור שיחבר את ים סוף עם ים המלח וישמש להתפלת מים, לייצור חשמל, להקמת פרויקטים תיירותיים בערבה, והחשוב מכל, יעלה את מפלס ים המלח. זה חשוב, הסכים בן זוגה של בר רפאלי עם המועמד לנשיאות. הוא ייתן כל סיוע אפשרי.
מה היה שמעון פרס עושה בלי הכוכב ההוליוודי? דיקפריו הוא, נכון לעכשיו, בין היחידים שמתלהבים מרעיון תעלת הימים, פרויקט התשתית הגדול ביותר שבוצע אי פעם בישראל. הירוקים, התיירנים באזור, המפעלים באזור ים המלח, התושבים המקומיים, מדענים, האיחוד האירופי-כולם מתנגדים לרעיון, שעלול להזיק לאלמוגים ולדגה בים סוף, להמליח את מי התהום בערבה ודווקא לפגוע בים המלח, שאותו הוא מתכוון להציל.
הסכנות הללו לא עושות רושם על ממשלת ישראל. לפני כשלושה שבועות הוכרז עמק השלום כפרויקט לאומי. לא מדובר עוד בחזון מעורפל, גחמה שאולי תצא לפועל, אלא בתוכנית שמדינת ישראל חתומה עליה, תחת אחריותו של השר לפיתוח אזורי, שמעון פרס. בקרוב תוקם חברה ממשלתית לנושא, ולתוכנית כבר מונה מנהל, ארז רון, שהיה מפקד נבטים ועזב אחרי שהתפוצצה פרשיית המין בבסיס. "תוך חמש שנים אנחנו משלימים את הפרויקט", הוא מודיע בנחרצות ישראלית טיפוסית. בעולם לוקח ביצוע פרויקט בסדר גודל כזה כ-12 שנה.
בימים הקרובים יפורסם מכרז לביצוע סקר היתכנות כלכלי-הנדסי ישראלי. משרד החוץ הודיע בעבר כי הממשלה מחויבת לסקר של הבנק העולמי, שעדיין נמצא בשלבי התארגנות ראשוניים, אולם במשרד של פרס החליטו לוותר על שירותיו הבלתי תלויים של הבנק ולבצע סקר בעצמם. ועוד לפני שהסקר יושלם מסתובב המשנה לראש הממשלה בעולם ומשווק את החזון החדש. במשרדו מדווחים על פגישות בנושא ביפן, בדאבוס, בלונדון, בקזחסטן, בניו יורק, בברלין, באוקראינה ובפריז.
התגובות, מודיעים אנשיו של פרס, נלהבות ביותר. ניקולא סרקוזי, המתמודד על נשיאות צרפת, התעניין, כמו גם משקיע פלשתיני ממשפחת אלמצרי, נשיא הבנק האירופי להשקעות ביקש פרטים נוספים, יועצו של שר החוץ הסיני, זאי ז'ון, הודיע שחברות סיניות ישמחו להשתתף בפרויקט, נורווגיה מעוניינת לקפוץ על העגלה, מיליונר איראני-אמריקני-יהודי התלהב מהחזון, ויצחק תשובה מקווה לקבל נתח מהעוגה השמנה. אפשר להבין אותם. עלות הפרויקט תגיע לכחמישה מיליארד דולרים, והמכרזים יהיו על סכומים של מאות מיליוני דולרים.
מה היה שמעון פרס עושה בלי הכוכב ההוליוודי? דיקפריו הוא, נכון לעכשיו, בין היחידים שמתלהבים מרעיון תעלת הימים, פרויקט התשתית הגדול ביותר שבוצע אי פעם בישראל. הירוקים, התיירנים באזור, המפעלים באזור ים המלח, התושבים המקומיים, מדענים, האיחוד האירופי-כולם מתנגדים לרעיון, שעלול להזיק לאלמוגים ולדגה בים סוף, להמליח את מי התהום בערבה ודווקא לפגוע בים המלח, שאותו הוא מתכוון להציל.
הסכנות הללו לא עושות רושם על ממשלת ישראל. לפני כשלושה שבועות הוכרז עמק השלום כפרויקט לאומי. לא מדובר עוד בחזון מעורפל, גחמה שאולי תצא לפועל, אלא בתוכנית שמדינת ישראל חתומה עליה, תחת אחריותו של השר לפיתוח אזורי, שמעון פרס. בקרוב תוקם חברה ממשלתית לנושא, ולתוכנית כבר מונה מנהל, ארז רון, שהיה מפקד נבטים ועזב אחרי שהתפוצצה פרשיית המין בבסיס. "תוך חמש שנים אנחנו משלימים את הפרויקט", הוא מודיע בנחרצות ישראלית טיפוסית. בעולם לוקח ביצוע פרויקט בסדר גודל כזה כ-12 שנה.
בימים הקרובים יפורסם מכרז לביצוע סקר היתכנות כלכלי-הנדסי ישראלי. משרד החוץ הודיע בעבר כי הממשלה מחויבת לסקר של הבנק העולמי, שעדיין נמצא בשלבי התארגנות ראשוניים, אולם במשרד של פרס החליטו לוותר על שירותיו הבלתי תלויים של הבנק ולבצע סקר בעצמם. ועוד לפני שהסקר יושלם מסתובב המשנה לראש הממשלה בעולם ומשווק את החזון החדש. במשרדו מדווחים על פגישות בנושא ביפן, בדאבוס, בלונדון, בקזחסטן, בניו יורק, בברלין, באוקראינה ובפריז.
התגובות, מודיעים אנשיו של פרס, נלהבות ביותר. ניקולא סרקוזי, המתמודד על נשיאות צרפת, התעניין, כמו גם משקיע פלשתיני ממשפחת אלמצרי, נשיא הבנק האירופי להשקעות ביקש פרטים נוספים, יועצו של שר החוץ הסיני, זאי ז'ון, הודיע שחברות סיניות ישמחו להשתתף בפרויקט, נורווגיה מעוניינת לקפוץ על העגלה, מיליונר איראני-אמריקני-יהודי התלהב מהחזון, ויצחק תשובה מקווה לקבל נתח מהעוגה השמנה. אפשר להבין אותם. עלות הפרויקט תגיע לכחמישה מיליארד דולרים, והמכרזים יהיו על סכומים של מאות מיליוני דולרים.
שמעון פרס. אפילו ליאו התלהב
צילום: פלאש 90 פלאש90
האירופים חוששים
למבקריו עונה פרס שגם את הכור בדימונה הוא הקים בניגוד לכל הסיכויים. "מה הקשר", אומר פרופסור דן זסלבסקי מהטכניון, יו"ר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, לשעבר נציב המים. "פרויקט תעלת הימים הוא דבר זוועתי, מטומטם, מזיק ובלתי כלכלי, קשקוש בלבוש".
והוא לא היחיד שמתנגד. כמעט לכל מי שמצוי בפרטי התוכנית יש מה לומר בנושא. זהו אחד הפרויקטים היחידים שיש הסכמה כמעט גורפת לגבי אי נחיצותו. לתעלה יהיו השלכות סביבתיות קריטיות, קבעה כתבה ב"נשיונל ג'אוגרפיק" לפני כארבעה חודשים. "בשביל הון פוליטי מישהו הולך לפגוע בים המלח", אומר ד"ר זאב מאור, תושב קלי"ה וסמנכ"ל מחקר ופיתוח במפעל אהבה שבים המלח. "שמעון פרס מכין לנו קניידלך לפסח ולא פרויקט רציני", מזהיר גדעון ברומברג מארגון "ידידי כדור הארץ". " הפרויקט אולי יהפוך את פרס לחבר קרוב של המלך עבדאללה, אבל זה היתרון היחיד שלו".
"זה לא יזוז", צופה אורי וירצבורגר, שעמד בראש חברה לפיתוח הפרויקט לפני כ-20 שנה. "אנחנו תמיד חוששים כשהאדם מנסה לשחק כאילו הוא אלוהים",
והוא לא היחיד שמתנגד. כמעט לכל מי שמצוי בפרטי התוכנית יש מה לומר בנושא. זהו אחד הפרויקטים היחידים שיש הסכמה כמעט גורפת לגבי אי נחיצותו. לתעלה יהיו השלכות סביבתיות קריטיות, קבעה כתבה ב"נשיונל ג'אוגרפיק" לפני כארבעה חודשים. "בשביל הון פוליטי מישהו הולך לפגוע בים המלח", אומר ד"ר זאב מאור, תושב קלי"ה וסמנכ"ל מחקר ופיתוח במפעל אהבה שבים המלח. "שמעון פרס מכין לנו קניידלך לפסח ולא פרויקט רציני", מזהיר גדעון ברומברג מארגון "ידידי כדור הארץ". " הפרויקט אולי יהפוך את פרס לחבר קרוב של המלך עבדאללה, אבל זה היתרון היחיד שלו".
"זה לא יזוז", צופה אורי וירצבורגר, שעמד בראש חברה לפיתוח הפרויקט לפני כ-20 שנה. "אנחנו תמיד חוששים כשהאדם מנסה לשחק כאילו הוא אלוהים",
אומר רענן מורל מהחברה להגנת הטבע. "זו תוכנית מאוד מסוכנת", קובע ד"ר מיכאל בייט, לשעבר המדען הראשי במשרד התשתיות, שהכין חוות דעת על הפרויקט לפני כעשר שנים. "נתוני הפתיחה של הפרויקט הזה נחותים", כותב אלי רז, גאולוג מעין גדי, במסמך למשרד המדע. "לא הגיוני להוציא את הפרויקט לפועל", סיכם הסטודנט אריק הרש בעבודה על מקורות מים חוצי גבולות באוניברסיטת טקסס.
אפילו ידידיו של פרס מהאיחוד האירופי מתנגדים: "יש לנו חששות", אומר פקיד באיחוד האירופי. "בשלב הזה אנחנו מעדיפים לא להיות מעורבים". גם הבנק העולמי לא התלהב מהרעיונות השאפתניים של שמעון פרס. במשך שנה וחצי לא הצליח הבנק לגייס את 15 מיליון הדולר הנדרשים לביצוע סקר היתכנות.
הכתבה שלפניכם מציגה בהרחבה היבטים רבים הקשורים לתעלת הימים. מכולם עולה מסקנה חד משמעית: מדובר ברעיון מגלומני, שתועלתו מוטלת בספק ושהסיכונים לסביבה ולאדם הנלווים אליו רבים וכבדים. כל זה לא מפריע למדינת ישראל להמשיך לגלגל את הפרויקט היקר הזה, ועוד מכל הסיבות הלא נכונות.
אפילו ידידיו של פרס מהאיחוד האירופי מתנגדים: "יש לנו חששות", אומר פקיד באיחוד האירופי. "בשלב הזה אנחנו מעדיפים לא להיות מעורבים". גם הבנק העולמי לא התלהב מהרעיונות השאפתניים של שמעון פרס. במשך שנה וחצי לא הצליח הבנק לגייס את 15 מיליון הדולר הנדרשים לביצוע סקר היתכנות.
הכתבה שלפניכם מציגה בהרחבה היבטים רבים הקשורים לתעלת הימים. מכולם עולה מסקנה חד משמעית: מדובר ברעיון מגלומני, שתועלתו מוטלת בספק ושהסיכונים לסביבה ולאדם הנלווים אליו רבים וכבדים. כל זה לא מפריע למדינת ישראל להמשיך לגלגל את הפרויקט היקר הזה, ועוד מכל הסיבות הלא נכונות.
המלך עבדאללה: חבר קרוב חדש? צילום: מתוך ערוץ 10
הרצל התלהב, בן-יזרי חולם
פרויקט תעלת הימים עבר כמה גלגולים. הראשון שדיבר על תעלה כזו היה האנגלי וויליאם אלן, שהגה ב-1855 תעלה שתחבר בין הים התיכון לים סוף. אחריו פיתח את הנושא המהנדס מקס ורקארט ב-1899, ושבה את לבו של תיאודור הרצל, חוזה המדינה, שהתייחס לרעיון בספרו "אלטנוילנד". מאז חוזר ועולה נושא תעלת הימים, בגרסה כזו או אחרת, כל כמה שנים.
באוגוסט 80' אושרה התוכנית להקמת תעלת הימים בממשלה, והוקמה חברת מפעל הימים. בראשה עמד במשך חמש שנים אורי וירצבורגר, עד שב-85' הוחלט לבטל את הפרויקט ולסגור את החברה. במשרד לפיתוח אזורי מציעים לי לדבר עם וירצבורגר; הם משוכנעים שהוא בעד הפרויקט. אלא שוירצבורגר הוא מגדולי הספקנים. "לדבר אפשר. זה לא קשה. את זה אוהבים אצלנו", הוא אומר. "מלבד דיבורים לא ייצא מזה כלום. התוואי הזה בעייתי. לפני שחברת מפעל הימים הוקמה עשינו הרבה עבודה בבדיקת מספר תוואים. התוואי של ים הסוף לים המלח נמצא נחות בהשוואה לתוואים אחרים מבחינות רבות. לאחרונה נפגשתי עם שמעון פרס ואמרתי לו את כל מה שאני חושב".
לא רק הישראלים חלמו על תעלת הימים. הרעיון להעביר מים מים סוף לים המלח עלה בירדן כבר בסוף שנות השבעים כחלק מניסיון להפיק חשמל זול. במהלך שנות התשעים חידשו שמעון פרס ומשה שחל את היוזמה מתוך תקווה שפרויקט בסדר גודל כזה ימריץ את השלום בין ישראל לירדן. על פי התוכנית, צינור באורך של כ-200 קילומטר יעבור בשטח ירדן מים סוף לים המלח (בחלק מהדרך תהיה זו תעלה פתוחה)לאורך התוואי תוקם תחנת כוח שתנצל את הפרשי הגובה בין שני הימים כדי להפיק חשמל, ובנקודת היציאה בים המלח יוקם מתקן התפלה ענק שמימיו מיועדים לירדן. התוכנית מלאה כוונות טובות כמו הידוק הקשרים עם ירדן בעקבות שותפות במיזם כלכלי כה גדול, הקמת בתי מלון, אגם מלאכותי גדול ומסלולי תיירות לאורך התעלה משני צדי הגבול, ועוד רעיונות שאמורים להפוך את הערבה ל"גן פורח", כדברי פרס במאמר ב"הארץ" לפני שבועיים.
אחד התומכים הנלהבים בפרויקט תעלת הימים הוא שר הבריאות יעקב בן-יזרי. בדיון בוועדת השרים לפיתוח כלכלי-אזורי בפברואר הציגו אנשי משרדו של פרס את התוכנית. בן-יזרי הצביע בעד. הוא לא ממש בקיא בפרטים, אבל העסק נראה לו מבטיח. ים המלח, לדבריו, מאבד כל שנה בין מטר למטר וחצי מים. העובדות קצת שונות: ים המלח מאבד בין חצי מטר למטר, אבל העיקר בשביל בן-יזרי הוא החזון. "בחיים, גם בחיים המדיניים, צריך לפעמים לחלום", הוא אומר, "אם כי לך תדע אם זה מתגשם או לא". על פי רוב המומחים, במקרה הזה עדיף שהחלום לא יתגשם.
"אם אנחנו לא נפתח רעיונות חדשים לעתיד מדינת ישראל אנחנו מפספסים משהו בחיינו. כל עוד אנחנו יכולים להיות שותפים ברעיון כזה שיפתח את ים המלח, אנחנו צריכים לעשות את זה, או שנעמוד בפני שוקת שבורה". המדענים חושבים שים המלח לעולם לא יתייבש לחלוטין.
"אני לא מדען. אני לא איש עתיד. סכנה לים המלח בהחלט יכולה להיות. זה רעיון וזה חלום". לחלום הזה יש השלכות סביבתיות לא פשוטות.
"אנחנו חיים בתקופה של התפתחות. אנחנו חייבים לקחת את עצמנו ולחשוב איפה נהיה בעוד 20 שנה. יש מספיק חכמים וטכנולוגים במדינה שמתמצאים בכל התוכניות. אז מה, שנקפיא את עצמנו במקום? גם לחלום אסור?".
באוגוסט 80' אושרה התוכנית להקמת תעלת הימים בממשלה, והוקמה חברת מפעל הימים. בראשה עמד במשך חמש שנים אורי וירצבורגר, עד שב-85' הוחלט לבטל את הפרויקט ולסגור את החברה. במשרד לפיתוח אזורי מציעים לי לדבר עם וירצבורגר; הם משוכנעים שהוא בעד הפרויקט. אלא שוירצבורגר הוא מגדולי הספקנים. "לדבר אפשר. זה לא קשה. את זה אוהבים אצלנו", הוא אומר. "מלבד דיבורים לא ייצא מזה כלום. התוואי הזה בעייתי. לפני שחברת מפעל הימים הוקמה עשינו הרבה עבודה בבדיקת מספר תוואים. התוואי של ים הסוף לים המלח נמצא נחות בהשוואה לתוואים אחרים מבחינות רבות. לאחרונה נפגשתי עם שמעון פרס ואמרתי לו את כל מה שאני חושב".
לא רק הישראלים חלמו על תעלת הימים. הרעיון להעביר מים מים סוף לים המלח עלה בירדן כבר בסוף שנות השבעים כחלק מניסיון להפיק חשמל זול. במהלך שנות התשעים חידשו שמעון פרס ומשה שחל את היוזמה מתוך תקווה שפרויקט בסדר גודל כזה ימריץ את השלום בין ישראל לירדן. על פי התוכנית, צינור באורך של כ-200 קילומטר יעבור בשטח ירדן מים סוף לים המלח (בחלק מהדרך תהיה זו תעלה פתוחה)לאורך התוואי תוקם תחנת כוח שתנצל את הפרשי הגובה בין שני הימים כדי להפיק חשמל, ובנקודת היציאה בים המלח יוקם מתקן התפלה ענק שמימיו מיועדים לירדן. התוכנית מלאה כוונות טובות כמו הידוק הקשרים עם ירדן בעקבות שותפות במיזם כלכלי כה גדול, הקמת בתי מלון, אגם מלאכותי גדול ומסלולי תיירות לאורך התעלה משני צדי הגבול, ועוד רעיונות שאמורים להפוך את הערבה ל"גן פורח", כדברי פרס במאמר ב"הארץ" לפני שבועיים.
אחד התומכים הנלהבים בפרויקט תעלת הימים הוא שר הבריאות יעקב בן-יזרי. בדיון בוועדת השרים לפיתוח כלכלי-אזורי בפברואר הציגו אנשי משרדו של פרס את התוכנית. בן-יזרי הצביע בעד. הוא לא ממש בקיא בפרטים, אבל העסק נראה לו מבטיח. ים המלח, לדבריו, מאבד כל שנה בין מטר למטר וחצי מים. העובדות קצת שונות: ים המלח מאבד בין חצי מטר למטר, אבל העיקר בשביל בן-יזרי הוא החזון. "בחיים, גם בחיים המדיניים, צריך לפעמים לחלום", הוא אומר, "אם כי לך תדע אם זה מתגשם או לא". על פי רוב המומחים, במקרה הזה עדיף שהחלום לא יתגשם.
"אם אנחנו לא נפתח רעיונות חדשים לעתיד מדינת ישראל אנחנו מפספסים משהו בחיינו. כל עוד אנחנו יכולים להיות שותפים ברעיון כזה שיפתח את ים המלח, אנחנו צריכים לעשות את זה, או שנעמוד בפני שוקת שבורה". המדענים חושבים שים המלח לעולם לא יתייבש לחלוטין.
"אני לא מדען. אני לא איש עתיד. סכנה לים המלח בהחלט יכולה להיות. זה רעיון וזה חלום". לחלום הזה יש השלכות סביבתיות לא פשוטות.
"אנחנו חיים בתקופה של התפתחות. אנחנו חייבים לקחת את עצמנו ולחשוב איפה נהיה בעוד 20 שנה. יש מספיק חכמים וטכנולוגים במדינה שמתמצאים בכל התוכניות. אז מה, שנקפיא את עצמנו במקום? גם לחלום אסור?".
מה יהיה על האלמוגים? צוללן בים סוף. צילום: ברקאי וולפסון
"פרס אוהב לפטפט"
פרופ' זסלבסקי מהטכניון קצת פחות מתלהב, ובניגוד לבן-יזרי, הוא בקיא בפרטים. "חמש פעמים החלופה הזאת נבדקה בשיא הרצינות", הוא אומר, "ובכל פעם נמצאה מזיקה, מטומטמת ובלתי כלכלית". במסמך לשר התשתיות, שהיה אחראי לתוכנית עד שאהוד אולמרט החליט להעבירה לידי פרס, כתב זסלבסקי שזהו רעיון מוזר. "הבעיות שזה בא לפתור ייפתרו כמו חביתה שתחזור ותהפוך לאפרוח", סיכם . בשיחה הוא בוטה לא פחות. "בפעם הראשונה זה עלה כשיצחק מודעי היה שר האנרגיה. כשהוא הבין שהפרויקט חסר סיכוי הוא ביטל אותו, למרות שכבר הושקע כסף בתוכנית. השני שירד מהתוכנית היה יובל נאמן, שהיה שר המדע. באחת הפגישות שעסקו בנושא השתתף גם אדוארד טלר, אבי פצצת המימן שהיה ידיד של נאמן. ישבתי באותו דיון; המסקנה היתה חד משמעית, לפרויקט אין סיכוי. לא רק שזה לא כלכלי, אלא שיש גם בעיה סביבתית חמורה כשמי ים רגילים פוגשים את מי ים המלח.
"במשך השנים היו עוד שתי בדיקות ובשני המקרים כל המומחים, בלי יוצא מן הכלל, אמרו שזה פרויקט מטופש ושאפשר להשיג את כל המטרות בצורות אחרות. לפני כמה שנים, כשהנושא עלה פעם נוספת, הרמתי טלפון לשמעון פרס ואמרתי לו:'שמעון, צריך לרדת מזה. חבל להיכנס לזה'. הוא ערך דיון בנושא. לכל אחד מהדוברים הוקצו שתי דקות. לאף אחד לא היתה אף מילה טובה על הפרויקט. פרס הפסיק את הדיון ואמר:'אתם זוכרים שאני בניתי את הכור בדימונה וכולם התנגדו? מי צדק? פה יהיה אותו דבר'. ואז הוא קם והלך". במשרד לשיתוף פעולה אזורי יושבים אנשים עד כדי כך מנותקים? בטח יש לפרויקט הזה גם צדדים חיוביים.
"יש בארץ עשרות פרויקטים שמתקיימים הודות לשילובים של טיפוסים שלא יודעים על מה הם מדברים. הטיפוס הראשון אוהב לדבר ולא יודע על מה הוא מדבר. פרס אוהב לפטפט. הוא מדבר על מוחות גדולים במדינה. למה הוא לא מקשיב להם? הטיפוס השני לא אומר אמת. הטיפוס השלישי נעלב אם מישהו מציע משהו שהוא לא חשב עליו. והנה, בסוף יש פרויקט. חבל רק שאף אחד לא חושב על מה שעלול לקרות לים המלח, לערבה ולים סוף".
"במשך השנים היו עוד שתי בדיקות ובשני המקרים כל המומחים, בלי יוצא מן הכלל, אמרו שזה פרויקט מטופש ושאפשר להשיג את כל המטרות בצורות אחרות. לפני כמה שנים, כשהנושא עלה פעם נוספת, הרמתי טלפון לשמעון פרס ואמרתי לו:'שמעון, צריך לרדת מזה. חבל להיכנס לזה'. הוא ערך דיון בנושא. לכל אחד מהדוברים הוקצו שתי דקות. לאף אחד לא היתה אף מילה טובה על הפרויקט. פרס הפסיק את הדיון ואמר:'אתם זוכרים שאני בניתי את הכור בדימונה וכולם התנגדו? מי צדק? פה יהיה אותו דבר'. ואז הוא קם והלך". במשרד לשיתוף פעולה אזורי יושבים אנשים עד כדי כך מנותקים? בטח יש לפרויקט הזה גם צדדים חיוביים.
"יש בארץ עשרות פרויקטים שמתקיימים הודות לשילובים של טיפוסים שלא יודעים על מה הם מדברים. הטיפוס הראשון אוהב לדבר ולא יודע על מה הוא מדבר. פרס אוהב לפטפט. הוא מדבר על מוחות גדולים במדינה. למה הוא לא מקשיב להם? הטיפוס השני לא אומר אמת. הטיפוס השלישי נעלב אם מישהו מציע משהו שהוא לא חשב עליו. והנה, בסוף יש פרויקט. חבל רק שאף אחד לא חושב על מה שעלול לקרות לים המלח, לערבה ולים סוף".
חלופה מזיקה, מטומטמת ובלתי כלכלית. ים המלח. צילום: אלכסיי טקצ'ב
רעידות אדמה ותקיפות חבלניות
אחד החששות העיקריים הוא השלכות הפרויקט על ים סוף. על פי התוכנית המקורית, כשני מיליארדי קוב מים בשנה יישאבו מים סוף; התוכנית של שמעון פרס מדברת על שאיבה של כ-800 מיליון קוב בשנה. עדיין לא נערכו מחקרים מקיפים על השלכות שאיבת המים על ים סוף, אולם פרופ' זסלבסקי סבור ששאיבה כה מאסיבית חייבת לפגוע בים סוף, באלמוגים ובדגה. "מה שיקרה בים סוף עלול בהחלט להיות בעייתי", אומר גם ד"ר מיכאל בייט, בעבר המדען הראשי של משרד התשתיות, שערך סקר מקיף על הנושא. "אף אחד לא יכול היום לתת תשובה לשאלה איך שאיבה כזו של מים תשפיע על האלמוגים בים סוף".
גם באילת בוחנים את התוכנית בחרדה. מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת, אומר שעדיין אין נתונים מדעיים מדויקים על השפעה אפשרית, "אולם לא נחסל את ים סוף בשביל מטרה אחרת. אסור להרשות שזה יקרה. אנחנו לא בונים משהו אחד והורסים בדרך משהו אחר. אם ימשיכו להתעלם מאילת אנחנו נהיה החצר האחורית העצובה של ים סוף".
הדרך מים סוף לים האדום עלולה להיות עצובה לא פחות. התעלה, שחלקה תהיה פתוחה וחלקה כצינור תת קרקעי, תשפיע על בעלי החיים באזור הערבה "ותמנע את תנועתם הטבעית", נכתב בחוות הדעת של הרזה, חברת הנדסה אמריקנית שביצעה סקר עבור הירדנים ב-79'.
חמורה אף יותר היא סכנת ההמלחה של מי התהום בערבה. זהו אזור מועד לרעידות אדמה, שעלולות לגרום לדליפות תכופות בצינור. דליפה תגרום לחלחול מי ים למי התהום של הערבה ולהרס החקלאות באזור. "אין כל צל של ספק שתהיינה בצינור דליפות ושהן יחסלו את כל מקורות המים של ההתיישבות בערבה", אומר פרופ' זסלבסקי. "במפרט של הצינור צריך לקחת את כל הנושאים האלה בחשבון", אומר אודי גת, ראש המועצה האזורית חבל אילות, "אבל אנחנו עדיין לא שם. אף אחד לא יידע אותנו לגבי מה שעומד לקרות".
גם לילך מורגן, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, עדיין בערפל. "נאמר לנו שאפשר לזהות דליפות כאלה. אף אחד לא ניהל איתנו שיחה רצינית על מה שעומד להתרחש. אנחנו ניזונים רק ממה שאנחנו שומעים בכנסים, לכן אנחנו לא יודעים איך להגיב. אני לא פוסלת מראש כלום. בינתיים אני עם ראש פתוח".
גם חזון האגמים המלאכותיים ובתי המלון לא מלהיב את ראשי המועצות בערבה. "התושבים המקומיים לא יתפעלו אגם כזה. אנחנו עוסקים בחקלאות, אבל אין לי פרנויה, אני אבחן כל דבר לגופו", אומרת מורגן. "בעיקרון, אנחנו רוצים להשאיר את המדבר בתולי ויפה", אומר גת. "אולי אגמון קטן מוקף בנוף מדברי יכול להוות אטרקציה".
דיוויד רוג'רס, מהמחלקה להנדסה גאולוגית באוניברסיטת מיזורי-רולה, הצביע בעבודה שעסקה בפתרונות למלחמות המים באזור על סכנה נוספת. רוג'רס טוען כי צינורות מהסוג הזה יהיו חשופים לתקיפות חבלניות. צינור הנפט בקולומביה, למשל, סבל מ-152 חבלות בשנת 2000 ומ-178 חבלות ב-2001. לדבריו , גם צינור המים שיעבור בירדן יהווה נקודת תורפה בטחונית.
גם באילת בוחנים את התוכנית בחרדה. מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת, אומר שעדיין אין נתונים מדעיים מדויקים על השפעה אפשרית, "אולם לא נחסל את ים סוף בשביל מטרה אחרת. אסור להרשות שזה יקרה. אנחנו לא בונים משהו אחד והורסים בדרך משהו אחר. אם ימשיכו להתעלם מאילת אנחנו נהיה החצר האחורית העצובה של ים סוף".
הדרך מים סוף לים האדום עלולה להיות עצובה לא פחות. התעלה, שחלקה תהיה פתוחה וחלקה כצינור תת קרקעי, תשפיע על בעלי החיים באזור הערבה "ותמנע את תנועתם הטבעית", נכתב בחוות הדעת של הרזה, חברת הנדסה אמריקנית שביצעה סקר עבור הירדנים ב-79'.
חמורה אף יותר היא סכנת ההמלחה של מי התהום בערבה. זהו אזור מועד לרעידות אדמה, שעלולות לגרום לדליפות תכופות בצינור. דליפה תגרום לחלחול מי ים למי התהום של הערבה ולהרס החקלאות באזור. "אין כל צל של ספק שתהיינה בצינור דליפות ושהן יחסלו את כל מקורות המים של ההתיישבות בערבה", אומר פרופ' זסלבסקי. "במפרט של הצינור צריך לקחת את כל הנושאים האלה בחשבון", אומר אודי גת, ראש המועצה האזורית חבל אילות, "אבל אנחנו עדיין לא שם. אף אחד לא יידע אותנו לגבי מה שעומד לקרות".
גם לילך מורגן, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, עדיין בערפל. "נאמר לנו שאפשר לזהות דליפות כאלה. אף אחד לא ניהל איתנו שיחה רצינית על מה שעומד להתרחש. אנחנו ניזונים רק ממה שאנחנו שומעים בכנסים, לכן אנחנו לא יודעים איך להגיב. אני לא פוסלת מראש כלום. בינתיים אני עם ראש פתוח".
גם חזון האגמים המלאכותיים ובתי המלון לא מלהיב את ראשי המועצות בערבה. "התושבים המקומיים לא יתפעלו אגם כזה. אנחנו עוסקים בחקלאות, אבל אין לי פרנויה, אני אבחן כל דבר לגופו", אומרת מורגן. "בעיקרון, אנחנו רוצים להשאיר את המדבר בתולי ויפה", אומר גת. "אולי אגמון קטן מוקף בנוף מדברי יכול להוות אטרקציה".
דיוויד רוג'רס, מהמחלקה להנדסה גאולוגית באוניברסיטת מיזורי-רולה, הצביע בעבודה שעסקה בפתרונות למלחמות המים באזור על סכנה נוספת. רוג'רס טוען כי צינורות מהסוג הזה יהיו חשופים לתקיפות חבלניות. צינור הנפט בקולומביה, למשל, סבל מ-152 חבלות בשנת 2000 ומ-178 חבלות ב-2001. לדבריו , גם צינור המים שיעבור בירדן יהווה נקודת תורפה בטחונית.
"יש לנו כבר תעלה. קוראים לה הירדן"
אבל מה באשר לים המלח המידלדל, עילת הפרויקט כולו? במפתיע, ההתנגדויות הקשות ביותר לתעלת הימים מגיעות מהתושבים ומהיזמים באזור ים המלח, שהיו אמורים לקדם את הפרויקט בברכה. ירידת מפלס ים המלח החלה להתרחש עם הטיית מי נהר הירדן למוביל הארצי. ב-50 השנה האחרונות ירד מפלס ים המלח ביותר מ-25 מטר, וגרעון המים שלו מסתכם בכ-650 מיליון מ"ק בשנה. גם שאיבת מים לבריכות האידוי של מפעלי ים המלח תורמת את חלקה לירידת המפלס, וזו מביאה מצדה לתופעות לוואי נוספות, כגון היווצרותם של בולענים מסוכנים.
הירוקים, ובראשם ברומברג מ"ידידי כדור הארץ", ציפי איסר איציק מ"אדם, טבע ודין" ורענן מורל מהחברה להגנת הטבע סבורים שהפתרון הנכון הוא החזרת הזרימה הטבעית לנהר הירדן והתפלת מי הים התיכון, שיספקו את תצרוכת המים שמספק המוביל הארצי. "יש לנו כבר תעלה שנקראת הירדן", אומר מורל. "בשביל מה לחפש תעלות אחרות? ".
דב ליטבינוף, ראש המועצה האזורית תמר, מסכים. במשרדו של שמעון פרס אומרים שליטבינוף, המייצג את תושבי אזור ים המלח, תומך בפרויקט ומאיצים בי לשוחח איתו. ליטבינוף נשמע דווקא מסויג. בדיון בוועדת המדע של הכנסת בקיץ באחרון הוא הודיע שהפרויקט "לא הולך להיות". " אנחנו רוצים שיבדקו גם חלופות אחרות, כמו התפלת מי הים התיכון והזרמת מים בירדן הדרומי. אני מעדיף לחכות לסקר סביבתי. אם הסקר יראה שהפרויקט יגרום לפגיעה מהותית בסביבה, אני מניח שיהיו לו הרבה מתנגדים".
אלא שסקרים שנערכו בעבר כבר הוכיחו שקיימת סכנת פגיעה שכזו: ד"ר איתי גבריאלי מהמכון הגאולוגי בדק את ההשלכות של מפגש מי ים סוף עם ים המלח. ריכוז המלחים בים המלח מגיע ל-33 אחוז לעומת שלושה אחוזים בים התיכון ובים סוף. כתוצאה משינוי תמהיל המים עלולה להיווצר בים המלח שכבת גבס שתצבע את הים בלבן. "ים המלח לא יוכחד. אם לא יטפלו בו הוא יהיה ים מסוג שונה, קטן יותר, מוקף בבוץ. אם יטפלו בזה כפי שמציעים הוא גם כן עלול להיות ים אחר, בצבע שונה, ברמת מליחות שונה. צריך לחכות לסקרים כדי לדעת מה באמת יקרה", הוא אומר. מחקר דומה בוצע במפעלי ים המלח והניב תוצאות דומות.
יעל מאור, מנהלת המרכז למחקר ופיתוח של ים המלח במועצה האזורית תמר, מכירה את המחקרים האלה. "לכל התערבות של יד אדם יש השלכות וצריך לבדוק היטב מה המשמעות של כל פרויקט כזה. בים המלח יש בעיה נוספת. הזרמת מים בעלי תמלחת שונה עלולה לגרום להתרבות חיידקים שיצבעו את הים באדום. ים המלח גוסס. אין ספק שצריך לעשות משהו. השאלה היא מה".
אלי רז, גאולוג ויועץ סביבתי מעין גדי שחקר את הפרויקט עבור משרד המדע, כתב בדוח שלו ש"תוואי הערבה הוא האלטרנטיבה הנחותה ביותר, מכל בחינה, עבור מפעל הימים". "אנחנו מעריכים את שמעון פרס וחושבים שהוא עושה עבודה טובה, אבל אנחנו מעדיפים חלופות אחרות", אומר רז. "כולם פה באזור יגידו לך אותו דבר".
נחמיה בן-פורת, מנכ"ל מלון לוט וחבר בהתאחדות בתי המלון, לא מתלהב מהפרויקט, הגם שהוא אמור להציל את התיירות באזור. כחצי מיליון תיירים בשנה מגיעים לאזור ים המלח, ולפגיעה בים יהיו השלכות כלכליות נרחבות. "פרויקט כזה טעון בדיקה מאוד רצינית. זה הולך לשנות את הטבע. אני לא נגד, אבל אני חושש. אני רוצה שתיערך בדיקה מקיפה שתעמוד לביקורת הציבור".
גם ד"ר מאור, מ"אהבה", מפעל קוסמטיקה של מוצרי ים המלח, מתנגד. "אנחנו מוציאים את לחמנו מהמלח ואנחנו מאוד מודאגים מהפרויקט של פרס. בשביל הון פוליטי עלולים לפגוע לנצח באתר ספא עולמי ובמקור לחמנו. מבחינתנו זה מהלך של התאבדות שנועד להציל משהו, אבל בעצם יהרוס אותו תוך כדי. זה מהלך מגוחך. קודם הניעו את הנושא, אחר כך התחילו לבדוק ובינתיים מתעלמים מהבדיקות".
הירוקים, ובראשם ברומברג מ"ידידי כדור הארץ", ציפי איסר איציק מ"אדם, טבע ודין" ורענן מורל מהחברה להגנת הטבע סבורים שהפתרון הנכון הוא החזרת הזרימה הטבעית לנהר הירדן והתפלת מי הים התיכון, שיספקו את תצרוכת המים שמספק המוביל הארצי. "יש לנו כבר תעלה שנקראת הירדן", אומר מורל. "בשביל מה לחפש תעלות אחרות? ".
דב ליטבינוף, ראש המועצה האזורית תמר, מסכים. במשרדו של שמעון פרס אומרים שליטבינוף, המייצג את תושבי אזור ים המלח, תומך בפרויקט ומאיצים בי לשוחח איתו. ליטבינוף נשמע דווקא מסויג. בדיון בוועדת המדע של הכנסת בקיץ באחרון הוא הודיע שהפרויקט "לא הולך להיות". " אנחנו רוצים שיבדקו גם חלופות אחרות, כמו התפלת מי הים התיכון והזרמת מים בירדן הדרומי. אני מעדיף לחכות לסקר סביבתי. אם הסקר יראה שהפרויקט יגרום לפגיעה מהותית בסביבה, אני מניח שיהיו לו הרבה מתנגדים".
אלא שסקרים שנערכו בעבר כבר הוכיחו שקיימת סכנת פגיעה שכזו: ד"ר איתי גבריאלי מהמכון הגאולוגי בדק את ההשלכות של מפגש מי ים סוף עם ים המלח. ריכוז המלחים בים המלח מגיע ל-33 אחוז לעומת שלושה אחוזים בים התיכון ובים סוף. כתוצאה משינוי תמהיל המים עלולה להיווצר בים המלח שכבת גבס שתצבע את הים בלבן. "ים המלח לא יוכחד. אם לא יטפלו בו הוא יהיה ים מסוג שונה, קטן יותר, מוקף בבוץ. אם יטפלו בזה כפי שמציעים הוא גם כן עלול להיות ים אחר, בצבע שונה, ברמת מליחות שונה. צריך לחכות לסקרים כדי לדעת מה באמת יקרה", הוא אומר. מחקר דומה בוצע במפעלי ים המלח והניב תוצאות דומות.
יעל מאור, מנהלת המרכז למחקר ופיתוח של ים המלח במועצה האזורית תמר, מכירה את המחקרים האלה. "לכל התערבות של יד אדם יש השלכות וצריך לבדוק היטב מה המשמעות של כל פרויקט כזה. בים המלח יש בעיה נוספת. הזרמת מים בעלי תמלחת שונה עלולה לגרום להתרבות חיידקים שיצבעו את הים באדום. ים המלח גוסס. אין ספק שצריך לעשות משהו. השאלה היא מה".
אלי רז, גאולוג ויועץ סביבתי מעין גדי שחקר את הפרויקט עבור משרד המדע, כתב בדוח שלו ש"תוואי הערבה הוא האלטרנטיבה הנחותה ביותר, מכל בחינה, עבור מפעל הימים". "אנחנו מעריכים את שמעון פרס וחושבים שהוא עושה עבודה טובה, אבל אנחנו מעדיפים חלופות אחרות", אומר רז. "כולם פה באזור יגידו לך אותו דבר".
נחמיה בן-פורת, מנכ"ל מלון לוט וחבר בהתאחדות בתי המלון, לא מתלהב מהפרויקט, הגם שהוא אמור להציל את התיירות באזור. כחצי מיליון תיירים בשנה מגיעים לאזור ים המלח, ולפגיעה בים יהיו השלכות כלכליות נרחבות. "פרויקט כזה טעון בדיקה מאוד רצינית. זה הולך לשנות את הטבע. אני לא נגד, אבל אני חושש. אני רוצה שתיערך בדיקה מקיפה שתעמוד לביקורת הציבור".
גם ד"ר מאור, מ"אהבה", מפעל קוסמטיקה של מוצרי ים המלח, מתנגד. "אנחנו מוציאים את לחמנו מהמלח ואנחנו מאוד מודאגים מהפרויקט של פרס. בשביל הון פוליטי עלולים לפגוע לנצח באתר ספא עולמי ובמקור לחמנו. מבחינתנו זה מהלך של התאבדות שנועד להציל משהו, אבל בעצם יהרוס אותו תוך כדי. זה מהלך מגוחך. קודם הניעו את הנושא, אחר כך התחילו לבדוק ובינתיים מתעלמים מהבדיקות".
גן עדן לאנשי עסקים?
גם במפעלי ים המלח עוקבים בחשש אחרי היוזמה. מפעלי האשלג בישראל ובירדן אחראים לירידת כ-40 סנטימטר ממפלס הים מדי שנה, אולם שינוי בתמהיל המים עלול לפגוע בכושר ייצור האשלג. "אנחנו עומדים על כך שיתבצע סקר היתכנות לפני שמתחילים בפרויקט", אומר אלי גולדשמידט, דובר החברה לישראל. "אם תסקירים סביבתיים יוכיחו שהפרויקט ישפיע על כריית המינרלים מים המלח, אנחנו נתנגד". מסמך פנימי של החברה שפורסם לפני יותר מעשר שנים קבע שהנזק למפעלי ים המלח בעקבות שינוי בתמהיל המים עלול להגיע לכ-285 מיליון דולר, אם כי כלכלנים אחרים דיברו על נזקים פחותים בהרבה. מסמך שהוגש לוועדת הכלכלה של הכנסת לפני שש שנים הביע חשש שבעלי המניות הפרטיים של המפעלים יגישו עתירה לבג"ץ כדי למנוע את הקמת התעלה.
אלא שמול החברה לישראל יעמדו לא מעט בעלי הון שלהם אינטרס מובהק בקידום הפרויקט. "זאת המשמעות האמיתית של הפרויקט, להעשיר את אנשי העסקים", אומרת ציפי איסר איציק מ"אדם, טבע ודין". שמעון פרס שב ומדגיש בכל הזדמנות שהסקטור הפרטי ייטול חלק מרכזי בהגשמת החזון. העלות הראשונית של התעלה מגיעה לכר חמישה מיליארד דולרים, ופרויקטים כאלה נוטים להכפיל את עצמם במהלך העבודה. המכרזים יהיו בגובה של מאות מיליוני דולרים.
לכאורה גן עדן למשקיעים, אולם וירצבורגר סבור שלא הרבה אנשי עסקים יקפצו על העגלה. "זה עסק ארוך. אנשי עסקים יוכלו לראות רווחים רק אחרי 12 שנה. זה פרויקט לאומי במהותו. אם המדינה לא תיתן כמה מיליארדי דולרים זה לא ייצא לדרך. אני לא רואה אנשי עסקים פרטיים מוציאים מכספם כדי לזכות ברווח מאוחר. גם התשואה העתידה נמוכה בתוואי הזה יותר מאשר בתעלה מהים התיכון".
תאגידי ענק ואנשי עסקים פרטיים לא מסכימים. הם מריחים פרויקט גדול והם רוצים להיות שם כשייווצרו הסיכויים. ארז רון כבר נפגש עם אנשי עסקים רבים. אחרים מגיעים ישירות לפרס, שנפגש לאחרונה עם מנכ"ל בנק דקסיה הצרפתי, אקסל מילר. צרפת תרמה 3.5 מיליון דולר רים לסקר ההיתכנות של הבנק העולמי, פי שלושה מארצות הברית. אפשר לנחש למה: שלוש מחברות המים הגדולות בעולם, ויונדי, ואוליה וסואז, הן חברות צרפתיות.
איש העסקים היהודי-איראני יצחק נזריאן, המתגורר בלוס אנג'לס, הביע התעניינות בתעלה כשנפגש עם פרס. נזריאן, שבנה סכר בטהרן, אמר למקורביו בישראל שהוא מאמין בפרויקטים של תשתית כדי להעצים את דרום הארץ. גם יצחק תשובה רוצה להשתלב בפרויקט. בנאום בניו יורק לפני שבועות אחדים הוא דיבר על חזונו "להקים תעלה מהים האדום לים המלח. המים האלה יותפלו למים מתוקים", הוא אמר. "כמות זו תספיק להפריח את כל הנגב ולהפוך אותו לירוק.
"קיימתי פגישות עם שמעון פרס ואחרים בעניין החלום המשותף הזה", הוסיף תשובה. "אין אלה חלומות באספמיה. כבר היום קבוצת דלק שותפה בחברה המקימה מתקני התפלה בכל העולם וכמובן הקימה מתקן במדינת ישראל. על מדינת ישראל ניתן לשמור באמצעות פיתוחה וחיזוקה בצד הכלכלי".
ומה התועלת הכלכלית למדינה מהפרויקט? לא ברור. ועדת ההיגוי של הפרויקט בראשות פרופ' יובל נאמן מצאה ב-83' שחלופת הים האדום היא הנחותה כלכלית מבין כל החלופות. דוח מבקר המדינה מ-84' קבע שצריך להתייחס במשנה זהירות לתחשיבים שנערכו בעניין כדאיות הפרויקט על כל היבטיו.
מי שהיה שר האוצר כשהנושא נבדק, יורם ארידור, אמר בראיון עיתונאי שלא היה טעם בייצור חשמל בעזרת תעלת הימים גם כשמחירי הנפט היו גבוהים יותר. זה מה שמצא גם ד"ר מיכאל בייט בתסקיר עבור משרד החוץ שבוצע ב-96'. בשנת 2000, בוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי של הכנסת, אמר רפי בנבנישתי, שהיה יועץ כלכלי בכיר לשר לשיתוף פעולה אזורי, ש"הכדאיות הכלכלית בתעלות לא קיימת. הכדאיות הכלכלית היא במה שמדינת ישראל כרגע מקדמת, וזה התפלת מים על שפת הים".
אלא שמול החברה לישראל יעמדו לא מעט בעלי הון שלהם אינטרס מובהק בקידום הפרויקט. "זאת המשמעות האמיתית של הפרויקט, להעשיר את אנשי העסקים", אומרת ציפי איסר איציק מ"אדם, טבע ודין". שמעון פרס שב ומדגיש בכל הזדמנות שהסקטור הפרטי ייטול חלק מרכזי בהגשמת החזון. העלות הראשונית של התעלה מגיעה לכר חמישה מיליארד דולרים, ופרויקטים כאלה נוטים להכפיל את עצמם במהלך העבודה. המכרזים יהיו בגובה של מאות מיליוני דולרים.
לכאורה גן עדן למשקיעים, אולם וירצבורגר סבור שלא הרבה אנשי עסקים יקפצו על העגלה. "זה עסק ארוך. אנשי עסקים יוכלו לראות רווחים רק אחרי 12 שנה. זה פרויקט לאומי במהותו. אם המדינה לא תיתן כמה מיליארדי דולרים זה לא ייצא לדרך. אני לא רואה אנשי עסקים פרטיים מוציאים מכספם כדי לזכות ברווח מאוחר. גם התשואה העתידה נמוכה בתוואי הזה יותר מאשר בתעלה מהים התיכון".
תאגידי ענק ואנשי עסקים פרטיים לא מסכימים. הם מריחים פרויקט גדול והם רוצים להיות שם כשייווצרו הסיכויים. ארז רון כבר נפגש עם אנשי עסקים רבים. אחרים מגיעים ישירות לפרס, שנפגש לאחרונה עם מנכ"ל בנק דקסיה הצרפתי, אקסל מילר. צרפת תרמה 3.5 מיליון דולר רים לסקר ההיתכנות של הבנק העולמי, פי שלושה מארצות הברית. אפשר לנחש למה: שלוש מחברות המים הגדולות בעולם, ויונדי, ואוליה וסואז, הן חברות צרפתיות.
איש העסקים היהודי-איראני יצחק נזריאן, המתגורר בלוס אנג'לס, הביע התעניינות בתעלה כשנפגש עם פרס. נזריאן, שבנה סכר בטהרן, אמר למקורביו בישראל שהוא מאמין בפרויקטים של תשתית כדי להעצים את דרום הארץ. גם יצחק תשובה רוצה להשתלב בפרויקט. בנאום בניו יורק לפני שבועות אחדים הוא דיבר על חזונו "להקים תעלה מהים האדום לים המלח. המים האלה יותפלו למים מתוקים", הוא אמר. "כמות זו תספיק להפריח את כל הנגב ולהפוך אותו לירוק.
"קיימתי פגישות עם שמעון פרס ואחרים בעניין החלום המשותף הזה", הוסיף תשובה. "אין אלה חלומות באספמיה. כבר היום קבוצת דלק שותפה בחברה המקימה מתקני התפלה בכל העולם וכמובן הקימה מתקן במדינת ישראל. על מדינת ישראל ניתן לשמור באמצעות פיתוחה וחיזוקה בצד הכלכלי".
ומה התועלת הכלכלית למדינה מהפרויקט? לא ברור. ועדת ההיגוי של הפרויקט בראשות פרופ' יובל נאמן מצאה ב-83' שחלופת הים האדום היא הנחותה כלכלית מבין כל החלופות. דוח מבקר המדינה מ-84' קבע שצריך להתייחס במשנה זהירות לתחשיבים שנערכו בעניין כדאיות הפרויקט על כל היבטיו.
מי שהיה שר האוצר כשהנושא נבדק, יורם ארידור, אמר בראיון עיתונאי שלא היה טעם בייצור חשמל בעזרת תעלת הימים גם כשמחירי הנפט היו גבוהים יותר. זה מה שמצא גם ד"ר מיכאל בייט בתסקיר עבור משרד החוץ שבוצע ב-96'. בשנת 2000, בוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי של הכנסת, אמר רפי בנבנישתי, שהיה יועץ כלכלי בכיר לשר לשיתוף פעולה אזורי, ש"הכדאיות הכלכלית בתעלות לא קיימת. הכדאיות הכלכלית היא במה שמדינת ישראל כרגע מקדמת, וזה התפלת מים על שפת הים".
