מי צריך את תעלת הימים?
ממשלות מתחלפות, וסדר היום הלאומי משתנה, אבל כוחות כלכליים גדולים ממשיכים לקדם במרץ את תוכנית תעלת הימים מים סוף לים המלח. האם הם באמת רוצים להציל את המשאב הטבעי הנדיר הזה מכלייה והאם מישהו בדק היטב מה יקרה לים המלח ולערבה כתוצאה מהתוכנית המגלומנית הזו?
בלהה גבעון YNET
|
מאז 2002 פועלים גורמים רבי עוצמה, פוליטיים וכלכליים, ישראליים, פלסטיניים וירדניים, ביחד עם הבנק העולמי, להקמת מוּבל מים סוף לים המלח. בישראל התחלפו ממשלות, קואליציות והשתנה סדר היום הלאומי. אבל חרף כל השינויים הללו, לא חל שינוי בתוכנית או ברמת הנמרצות וההתלהבות שבה היא מקודמת. עובדה זו מצביעה על עוצמת הכוחות העומדים מאחורי התוכנית ועל מידת התבססות הרעיון בקרב גורמים מכריעים בתהליכי קבלת החלטות.
התוכנית כוללת הנחת צינור שישאב קרוב ל2- מיליארד מטרים מעוקבים בשנה (פי 5 מכמות המים העוברת במוביל הארצי) ממפרץ אילת, דרך הערבה הירדנית. כדי להתגבר על הפרשי הגבהים בין ים סוף לים המלח, יש צורך במשאבות שיאפשרו את העלאת המים בכ400- מטר. התוכנית הגרנדיוזית כוללת גם הקמת תחנת כוח, שתנצל את הפרשי הגבהים, מתקן התפלה שיספק מי שתייה לירדן וגם העלאת המים לגובה של כ2000- מטר לרמת ירדן, והזרמת התמלחות שייווצרו מטיהור המים, להעלאת מפלס ים המלח.
האם באמת רוצים להציל את ים המלח? (צילום: רויטרס)
תעלת הימים ים סוף-ים המלח איננה באה במקום מדיניות משק המים הכושלת של מדינת ישראל, זו שהביאה את ים המלח למצבו הנוכחי. מדיניות שהביאה חורבן על מאגרי מי התהום על הירדן הדרומי, על ים המלח כמו גם על כל הנחלים ומקורות המים בארץ.
יש להפנות למקבלי ההחלטות שאלות נוקבות: האם תכליתו האמיתי של המוּבל היא אכן הצלת ים המלח, או סיוע לשכנתנו ירדן בפתרון בעיות משק המים החמורות שלה? הדבר כשלעצמו נכון וחשוב, אך האם הוא חייב להיעשות בדרך זו? ובמחיר שאיש אינו יכול עדיין לשערו?
פרויקטים רבים וגדולים בעולם הביאו לנזקים אקולוגיים שלא נצפו מראש. ייבוש החולה אצלנו הוא דוגמה להתערבותו הבוטה של האדם בתהליכים הטבעיים. המסקנה המתבקשת היא כי לעולם אין האדם מסוגל לצפות את כל התוצאות של התערבותו, וכיצד הן ישפיעו על הדורות הבאים.
אם פרויקט תעלת הימים ייצא לדרך מה יהא על הירדן הדרומי שמצבו בכי רע ושהפך לביב שפכים? מה תהא ההשפעה של יניקת המים ממפרץ אילת על המערכת האקולוגית העדינה באזור? האם יהיו דליפות או נזילות?
האם הפגיעה במי התהום ובקרקע תהיה הפיכה? מה יהיו ההשפעות הנופיות של התעלה והמתקנים הנלווים? מה ייגרם כתוצאה מערבוב מי ים סוף עם ים המלח? גבס? אצות? ריח גופרית בלתי נסבל? האם בעיית הבולענים תיפתר או תגבר כתוצאה מריכוזי מלח נמוכים יותר? אילו נזקים צפויים לאזור הממוקם על אחד מקווי השבר הפעילים ביותר בעולם?
כל אלה הן שאלות כבדות משקל, שהבנק העולמי ואנשי ההון והשלטון התומכים בתעלה מעולם לא נתנו להן תשובות מספקות. אך בעיקר: מעולם לא נבדקו חלופות או פתרונות אחרים לבעיית התייבשות ים המלח.
מילים כגון "עמק השלום" ופרויקטים מגלומניים של תיירות ופארקים תעשיתיים מסמאים את עיניהם של רבים, שאינם עוצרים ושואלים: כיצד ישפיעו כל אלה על ים המלח וסביבתו, אחד מנכסי הטבע היפים והחשובים ביותר שהופקדו בידינו לשומרם.
