"אנרגיה בהיבט רב תחומי"
מאת רמי אריאלי
תעלת הימים לים המלח
השקע של עמק הירדן, הוא חלק מהשקע הסורי אפריקני, שנוצר ברעידת אדמה חזקה, לפני כמיליון שנים. בשקע זה, נוצר ים המלח כימה סגורה.
שקע עמק הירדן נמצא נמוך מפני הים התיכון, והמרחק האווירי ביניהם הוא כ 50 קילומטר באזור הכינרת, לעומת כ 110 קילומטר באזור ים המלח.
השתלשלות היסטורית של תעלת הימים
הרעיון של בניית תעלה שתזרים מים מים תיכון לירדן, הועלה עוד בספרו של בנימין זאב הרצל: "אלטנוילנד" משנת 1902. חזון זה התבסס על תזכיר משנת 1899 של המהנדס מאקס בורקארט, בו תיאר את הובלת מי ים תיכון בתעלה, דרך עמק יזרעאל, לעמק בית שאן, ובהמשך לאורך שקע הירדן למצוקי ים המלח. בתוכניתו הוא כלל מפעל השקיה, ומפעל לייצור חשמל.
ניתן למצוא רעיונות דומים עוד קודם לכן:
בשנת 1850 כתב קפטן ויליאם אלן הבריטי, בספרו: "ים המלח - דרך חדשה להודו", עוד לפני שנחפרה תעלת סואץ, כיצד ניתן לחפור תעלה ממפרץ חיפה לעמק הירדן, וכך ניתן יהיה להפליג בספינות מים תיכון דרך הירדן לים סוף.
בשנות ה 50 של המאה ה 20, ביצע וולטר לאודרמילק, מחקר על רעיון תעלת הימים מהים התיכון לים המלח, וחישב שניתן להפיק כ 100 מגהוואט חשמל ממפעל זה.
בשנת 1974 בעקבות "משבר האנרגיה", מינתה ממשלת ישראל וועדה בראשות שלמה אקשטיין לבדיקת הנושא, ומסקנותיה היו שהתוכנית ברת ביצוע.
בשנת 1976 הוקמה "מינהלת פרויקט", במסגרת חברת חשמל, ותה"ל התבקשה להכין בדיקות מקדימות ותוכניות הנדסיות.
בשנת 1977 הוקמה וועדת היגוי בראשות פרופסור יובל נאמן, שבדקה את התוכניות והגישה המלצות ביצוע לממשלה.
הם בדקו 4 אפשרויות חלופיות לביצוע תעלת הימים (ראה במפה):
- מסלול צפוני - מחיפה דרך עמק יזרעאל אל הירדן מדרום לכינרת.
- מסלול מרכזי - מאזור חדרה דרך עמק יזרעאל לירדן.
- מסלול דרך קטיף מדרום לאשקלון לים המלח.
- מסלול מדרום, מים סוף דרך הערבה.
המסלול שהומלץ על ידי וועדה זו, היה דרך קטיף, מסלול שיעזור בפיתוח הנגב. עלות הפרויקט הוערכה ב 3.5 מיליארד (ביליון) דולר !
מפת הפרויקט שהוצע, מופיעה באיור הבא:
עד שנות ה 30 של המאה ה 20, היה קצב זרימת נהר הירדן ומי הגשמים לים המלח, זהה לקצב בו התאדו המים מפני ים המלח. נהר הירדן הוליך לים המלח בממוצע רב שנתי כ 1,200 מיליון מטרים מעוקבים מים בשנה, ומהסביבה הגיעו עוד 400 מיליון מטרים מעוקבים. 1,600 מיליון מטרים מעוקבים מים התאדו בשנה.
בעקבות הסכרים שהוקמו על נהר הירמוך, וביציאה מהכינרת, הופסקה כמעט זרימת המים דרך נהר הירדן לים המלח. כתוצאה מכך, כמות המים המתאדים מפני השטח של ים המלח, עלתה בהרבה על המים שזרמו אליו, וים המלח מצטמק בקצב מדאיג.
תעלת הימים אמורה, בין שאר הדברים, גם לפתור את בעיית ירידת מפלס מי ים המלח.
על פי תוכנית תעלת הימים, מי הים היו מתוכננים למלא את ים המלח ולהחזירו למפלס הגובה הטבעי שלו, תוך פרק זמן של כ 12 שנים, ולאחר מכן מתוכנן להקטין את קצב זרימת המים, כך שיכסה על הכמות האובדת.
גם הירדנים הציעו תעלה מים סוף, שתעבור בשטח הירדני, בה יישאבו המים ליד העיר עקבה, יועלו לגובה של 220 מטרים, ויוזרמו 220 קילומטרים צפונה בתעלה.
מחקר נוסף שהחל בתחילת שנות ה 80 של המאה ה 20, והסתיים בשנת 1996 בוצע על ידי חברת Harza משיקגו. הם הציעו לשלב מתקן התפלת מים, על ידי העברת מי המפל דרך ממברנות (בתהליך אוסמוזה הפוכה).
ריכוז המלחים בים המלח הוא כ 33%, לעומת כ 3% בים התיכון.
מכיוון שפני ים המלח נמוכים מפני הים התיכון במאות מטרים (בערך 400), ניתן לנצל הפרשי גובה אלו כדי ליצור מפלי מים מלאכותיים מהם ניתן להפיק אנרגיה חשמלית.
ים המלח הוא ים סגור. מכיוון שהוקטנה בצורה משמעותית זרימת המים לים המלח, הוא מתייבש, ונגרמות בו תופעות שיש להן השלכות חמורות על הסביבה.
תעלת הימים מהווה פיתרון לייבוש ים המלח, באמצעות הזרמת מי ים (מים תיכון או מים סוף) אליו.
נתונים על ים המלח:
- אורך ים המלח כ- 50 קילומטרים.
- רוחבו המירבי של ים המלח, מדרום לעין גדי, הוא כ- 17 קילומטרים.
- עומק מכסימלי של ים המלח הוא כ- 800 מטרים.
- שטח פני ים המלח הוא קרוב למיליון דונם (מיליארד מטרים מרובעים).
- נפח מי ים המלח כ- 140 קילומטרים מעוקבים.
- מומסים בים המלח כ- 50 מיליארד טון מינרלים שונים.
הפרש הגבהים בין ים תיכון להרי חברון כ- 1000 מטרים. הפרש הגבהים בין ים המלח להרי חברון כ- 1400 מטרים. מכאן שקיים הפרש גובה של כ- 400 מטרים בין הים התיכון לים המלח.
ים המלח הוא המלוח ביותר מבין האגמים בעולם. מליחות המים בו היא 27.5%, שהם כ- 345 גרם מליחים בליטר מים (בערך פי 10 מכמות המליחים במי ים רגילים). צפיפות המים היא 1.236 גרם מלחים בסנטימטר מעוקב.
ההתאדות הממוצעת היומית על פני ים המלח היא בערך 9 מילימטרים גובה מים ביום, כלומר כ 3 מיליארד מטרים מעוקבים של מים בשנה. כמות המים המתווספת לים המלח קטנה מכך בהרבה, וכתוצאה מקבלים שגובה מפלס ים המלח יורד עם השנים ("ים המוות" מתייבש). נתונים מספריים המעידים על כך:
גובה פני ים המלח כפי שנמדד בשנת 1930 היה 390 מטרים מתחת לפני הים התיכון. במדידת לוויין שבוצעה בשנת 1999, נמצא שגובה פני ים המלח הוא 414 מטרים מתחת לפני הים התיכון. כלומר, נוצר הפרש של 24 מטרים במשך 69 שנים (!).
בין שנת 1940 לשנת 1980, חלה ירידה של 43% בכמות המים הכוללת בים המלח, ולכן ירד גם שיעור האידוי השנתי של המים בערך ב 20%, עקב הקטנת שטח הפנים, והעלייה במליחות המים.
כדי לשמור על רמת המים בים המלח כפי שהייתה בעבר, יש להזרים אליו 1.75 מיליארד מטרים מעוקבים מים בשנה. הירדן הזרים בעבר כ- 1 מיליארד מטרים מעוקבים.
ניתן לתאר בנוסחה את שינוי גובה מפלס מי ים המלח, כפונקציה של כמות המים הנכנסת לאגם וכמות המים המתאדה ממנו:
dL = שינוי גובה המפלס.
R = כמות המים הנכנסת לאגם.
E = כמות המים האובדת באידוי.
A = שטח הפנים של מי האגם.
R = A*dL+E
dL = (R-E)/A
עקרונית, מכיוון שקיימים שטחים לא מנוצלים באזור ים המלח, ניתן להגדיל את שטחו, ובכך להגדיל את ההתאדות ואת כמות המים המוזרמת אליו בשנה.
בנוסף, אם משלבים את תעלת הימים עם מתקן התפלת מי ים, משתמשים במים הממותקים לצריכה (ביתית או חקלאית), ולכן גדלה כמות המים שניתן להזרים לים המלח.
פעילות אוריינות מדעית על תעלת הימים ("מוביל השלום") ניתן למצוא באתר האגף לתכניות לימודים, בכתובת:
לקריאה נוספת:
- ספר בעברית המתאר את ים המלח מהיבטים שונים: "ספר ים המלח" מאת אלי רז, בהוצאת רשות שמורות הטבע, 1993.
- תיאור מפורט של ים המלח (עם תמונות) ועם תוכניות תעלת הימים מופיע באתר האינטרנט:
- תיאור עם פירוט ומפות לגבי נהר הירדן מופיע באתר:
http://www.american.edu/projects/mandala/TED/deadsea.htm
