בתוכנית זו, אציג את מהותה ואת יתרונותיה של "תעלת המערכת", בצורה שתאפשר את שימור ושיקום ים-המלח, שיקום משק המים ממצבו הקשה, החייאת נהר הירדן, בנוסף לשיפור מצב מקורות המים האחרים בצורה משמעותית, בתנאים שיהיו כדאיים למדינה מבחינה כלכלית, חברתית ואפילו מדינית-ביטחונית.

"התפלה הינה הפתרון האולטימטיבי אבל לא הבלעדי. יש לעשות מספר צעדים נלווים על מנת לבסס את משק המים בישראל על יסודות איתנים ומגוונים המתאימים גם לשנים שאין מחסור במים". (יו"ר מקורות, מר אלי רונן. כנס "משבר המים בישראל – מנוף לצמיחה" יוני 2008)

"תחזיותיהם של טובי המדענים בתחומי הסביבה, האקלים, הביולוגיה והאקולוגיה, מזהירים מפני תהליך מידבור הולך וגובר באגן הים התיכון ומואץ במיוחד באזורנו" (מתוך וועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא משק המים, יוני 2001)

הבעיה היא לא "בעיית המפלס בים-המלח", או "בעיית משק המים" כשתי בעיות נפרדות.

הבעיה היא "בעיית המים בישראל".

ים המלח הוא תחתית שרשרת המים בארץ.

הנקודות העיקריות לשרשרת הם (מדרום לצפון) :

ים המלח ה"ניזון" מנהר הירדן.
נהר הירדן (הדרומי) המקבל את מימיו מהכנרת.
והכנרת - שלפי תעלת המערכת, תיזון מהים התיכון

ולכן, כל עוד הים התיכון ימשיך להישאר רטוב – יהיו מים בארץ, לכל מטרה.

כל פתרון שיוצע ולא "יראה את התמונה" בכללותה – לא יספק מענה הולם ויעיל לכל בעיות המים בישראל!

להלן מספר קטעים מתוך מסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא משק המים בישראל:

מתוך הסיכומים ומסקנות הוועדה, בסעיף 1 ו-2

" על פי מכלול העדויות ששמעה הוועדה בישיבותיה והחומר שהוגש לה בכתב קובעת היא כי משק המים נמצא מזה למעלה משלושים שנה במשבר עמוק ומתמשך, שהגיע לאחרונה לנקודה קריטית. המשבר בא לידי ביטוי בהדלדלות מקורות המים, שגרמה לגירעון מצטבר של כ-2 מיליארד מ"ק במאגרי המים הטבעיים של המדינה.

תוצאה עגומה ומדהימה זו היא פרי הבאושים של מחדל מתמשך של הממשלות בישראל, אשר התעלמו מהכתובת הרשומה כבר שנים רבות על הקיר.
המשבר לא נגרם רק בגלל השינויים האקלימיים, שגרמו לירידה בכמות הממטרים ואף לא בגלל העליה החדה בהיקף האוכלוסין בחמישים השנים האחרונות וברמת החיים.
הכישלון המהדהד הוא בעיקרו מעשה ידי אדם! "

מתוך המלצות הוועדה בסעיף 1.ב של תקנות שעת חירום:

"לאחר שמיעת כל העדויות ולנוכח החרפת המשבר במשק המים, עד כדי סכנה לאספקה סדירה של מים, סבורה הוועדה שהתנאי '...קיום האספקה והשירותים החיוניים' (כלשון חוק יסוד : הממשלה) קיים במלוא משמעותו בנסיבות העכשוויות."

2. פתרון תעלת המערכת ויתרונותיה

הפתרון המוצע כאן הינו של תעלת מים, המתחילה דרומית לעכו, נמשכת לרוחבה הצר של חלק זה של המדינה, ומסתיימת בצידה המערבי של הכנרת, לא רחוק מקיבוץ גינוסר.

לאורך תעלת המערכת, יוצבו מספר מרכזי התפלה למים הבאים מהים התיכון, כך שבסופה יגיעו רק מים מותפלים אל הכנרת.

אורכה הכולל של התעלה אמור להיות עשרות קילומטרים בודדים בלבד.

לשם ההשוואה: אורכה המיועד של תעלת הימים הדרומית (המתחילה בים-סוף) ועל-פי מספר תכנונים שונים, הוא בין 160 ק"מ ל-280 ק"מ ועלות בדיקת ההתכנות היא כ-15 מיליון דולר.

מאחר ואורכה הכולל של תעלת המערכת אמור להיות פחות מרבע מאורכה של תעלת הימים, יהיה זה סביר להניח שהעלות הכוללת תהיה נמוכה בצורה משמעותית לעומת תעלת הימים.

תעלת המערכת תפתור גם את בעית ים-המלח וגם את כל שאר הבעיות של משק המים בישראל, כמו גם את בעית הנחלים ומאגרי המים התת-קרקעיים.

אם נחשב את כל ההוצאות המיועדות על פרוייקטי המים השונים בכל הארץ, כולל שיקום ים-המלח החייאת נהר הירדן, שיקום הנחלים ומאגרי המים התת-קרקעיים, נגלה שההשקעה הכספית בתעלת המערכת היא הנמוכה ביותר (באופן יחסי של עלות מול תועלת) ובעלת התועלת הגבוהה ביותר, מבחינה כלכלית, מבחינת כל נושא המים בישראל וגם חברתית-תעסוקתית, רמת החיים ואפילו מבחינה מדינית-ביטחונית.

תעלת המערכת מזכירה במידה מסויימת את תעלת הימים הצפונית, אך יתרונה הוא בפתרון כלל בעיות המים בישראל ולא רק כפיתרון נקודתי לבעית המפלס של ים המלח.

תעלת המערכת היא איננה תעלת הימים הצפונית.

פרט לעובדה ששתי התעלות מתוכננות לאיזור הצפון, אין שום קשר בין השתיים.

תעלת הימים הצפונית יועדה להעביר מים מדרום לחיפה ועד איזור בית-שאן, כאשר את התמלחת התכוונו להזרים אל ים-המלח, בעוד תעלת המערכת אמורה להתחיל מדרום לעכו והיא לא תעביר את התמלחת אל ים-המלח, וכל מטרותיה הן להזרים מים מותפלים בהדרגה ובכך לשקם את הכנרת, את נהר הירדן וים-המלח.

יש צורך בבחינה מחודשת של חלק מהפרוייקטים המתוכננים, מאחר ויתכן ונצטרך "להזיז" חלק ממתקני ההתפלה המתוכננים, אל תעלת המערכת, כדי לחסוך בהוצאות ולהגיע ליעילות מירבית.

מרשות המים נמסר כי עד שנת 2040 צופים יכולת הפקה של יותר ממיליארד מטרים מעוקבים (מ"ק) מים מותפלים בשנה, ובשנת 2050 תוגדל הכמות ל-1.55 מיליארד מ"ק מים מותפלים בשנה.

כלומר, בכל מקרה מתכוונים להגדיל את כמויות ייצור המים ולהוסיף מתקני התפלה בארץ.

מכיוון שכך, השיקול העיקרי לקביעת אורכה ומסלולה של התעלה בתוכנית זו, הם הטופוגרפיה והפגיעה המינימלית בתושבים, בסביבה, בחקלאות וכו'.

אם כך, השאיפה צריכה להיות, המרחק הקצר ביותר בו תיבנה התעלה בהתאם לתוואי השטח (והשיקולים הכלכליים והסביבתיים הנובעים מכך).

תרשים המציג את תפיסת שיקום משק המים וים-המלח בעזרת תעלת המערכת

התהליך הטבעי הכולל את החייאת נהר הירדן ושיקום ים-המלח

מהכנרת, דרך נהר הירדן ועד ים-המלח, לכלכלה, לשתיה והשקייה עירונית, חקלאות, טבע, שלום וביטחון - תעלת המערכת היא הפתרון לכל בעיות המים של ישראל

2.1 "תעלת המערכת" על שום מה?

מלבד שרשרת המים הכללית (הכנרת – נהר הירדן – וים המלח) אותה הזכרנו קודם, קיימים גם נחלים רבים, מאגרי מים תת-קרקעיים, בארות וכו', כמעט לכל אורכה ורוחבה של הארץ.

כדי להבין מדוע היא נקראית "תעלת המערכת", עלינו להבין שכל נושא המים בארץ זה מערכת אחת גדולה המחוברת בין גורמים רבים המשפיעים האחד על האחר.

כך שאם אחד הגורמים יפגע, הדבר יוביל לאפקט דומינו ולפגיעתו של גורם אחר.

לדוגמא :

אם כמות המים הזורמים מהחרמון אל הכנרת, תרד בצורה משמעותית, תפגע מכך הכנרת.

פגיעה בכמות המים הנכנסת אל הכנרת תגרום לירידה בכמות המים המיועדים לצאת אל נהר הירדן ועקב כך ים-המלח יושפע באופן ישיר בהתאם לכמויות המים.

במידה וקורה ההיפך:

אם נתברך בשנה גשומה (או שנבנה את תעלת המערכת) והכנרת תתמלא, נוכל לצמצם בצורה משמעותית את שאיבת המים מהבארות וממי התהום.

הירדן וחלק מהנחלים יוכלו לקבל את הכמויות הדרושות להם להתקיים ומפלס ים-המלח יעלה.

דבר זה יוביל גם לשיקומם מחדש של המאגרים התת-קרקעיים.

גורמים נוספים שיפגעו או ירוויחו מכך הם בעלי החיים והצמחים בטבע, התלויים במערכת המים.

מצב המים כיום הוא כזה שבעצם כל אחד מהגורמים הקשורים למערכת המים, נפגע בצורה קשה ובחלק מהמקרים אף הגיע לכדי נזק בלתי הפיך.

תעלת המערכת אמנם לא תשנה את כמויות המים המגיעים מהחרמון, אך בעקבות עליית מפלס הכנרת, נוכל להצמצם את שאיבת המים מהמאגרים האחרים שלנו, ובכך בעצם לאפשר את שיקומם ולשמרם לצרכי חירום מיוחדים ו/או לצרכים אחרים.

חלק ניכר ממערכת המים בישראל, יוכל להשתקם בזכות מילויה מחדש של הכנרת, וזו תוכל להתמלא בזכות תעלת המערכת.

2.2 מבנה התעלה

מרכזי ההתפלה המוזכרים הם אינם מתקני ההתפלה עצמם, אלא השטחים בהם יוקמו המתקנים, עם אפשרויות עתידיות להרחבה ואולי גם עם תחנות כח קטנות לאספקת חשמל מקומית.

כל זאת כמובן בהתאם לאפשרויות המתקנים, המצב בשטח והעלויות.

הכוונה היא להקים 6 (או לפי הצורך) מרכזי התפלה שבעזרתם "נרים" את מפלס הכנרת.

המרכזים ימוקמו לאורך התעלה ויחולקו לשתי קבוצות:

הקבוצה הראשונה תהיה בנויה ממתקני התפלה למים מלוחים מהים התיכון.

הקבוצה השניה תהיה בנויה ממתקני התפלה למים המליחים* שיהפכו להיות, לאחר שחלק מהמים המלוחים כבר הותפלו בחלקה הראשון של התעלה.

מתקני התפלה למים מליחים דורשים פחות אנרגיה ולכן השימוש בהם הוא זול ויעיל יותר.

הסיבה לכך היא למקרה שנבנה תעלה שתוכל להעביר 1.5-2 מיליארד מ"ק, לא נצטרך להשקיע את כל כח ההתפלה בנקודה אחת ויהיו לנו גם נקודות לגיבוי במקרה של תקלות חמורות ו/או במקרה פגיעה (הפצצה מהאויר, רעידת אדמה, פיגוע במתקן איסטרטגי וכו').

מרכזי ההתפלה מהקבוצה הראשונה יוכלו/יצטרכו להתפיל כמות גדולה של מים אך לא את כל הכמות שתעבור דרכם.

במצב זה נוכל לבנות מתקנים קטנים יותר והתלות בכל אחד מהם תהיה קטנה יותר, למקרה שנצטרך גיבוי.

* מים מליחים הם מים שרמת מליחותם עדיין גבוהה מדי בכדי לשמש לשתייה, אך נמוכה מהמים המגיעים מהים (מים שריכוז המלחים בהם אינו יותר מ-10,000 מ"ג לליטר מים)

העברת המים דרך ההרים:

כידוע, בתוואי שבין דרום-עכו ועד לקיבוץ גנוסר, ישנם קטעים הרריים.

הכוונה היא לא "להרים" את המים בלחץ, בגלל תוואי השטח ההררי, אלא לחפור לעומקים והמרחקים הרצויים, כפי שעושים כאשר בונים מנהרה לכביש, ו/או בדומה למנהרה שחברת מקורות תכרה לירושלים.

מקורות תבנה מנהרה באורך של 14 ק"מ ובעומק של עד 350 מטר (200מ' בממוצע( כדי להעביר מים לירושלים ממתקני ההתפלה המוקמים באשדוד ובשורק.

אלא שבניגוד למנהרה שתכרה לירושלים, קטעי המנהרות עבור תעלת המערכת אינן צריכות להיות "מנהרות לחץ", אלא רק כדי לייצר את רצף הפרשי הגובה שבין הים התיכון לכנרת (200 מטר).

הקישור להודעה מטעם חברת מקורות:

http://www.mekorot.co.il/Heb/InfoCenter/Press/MekorotNews/Pages/tunnal.aspx

לגבי הרכז*, יש צורך כמובן להפריד בין הרכז והמים המתוקים.

הכוונה היא לא לקלוט ולפלוט את אותם מים לתעלה, אלא שכל מתקן יקלוט מים מלוחים בדרגות משתנות ויפלוט בחזרה אל התעלה רק את המים המתוקים, כאשר שאריות הרכז יפלטו לתשתית נפרדת לחלוטין.

מאחר ורמת המליחות של המים וכמות התמלחת ילכו וירדו ככל שנתקדם אל הכנרת, נוכל להחזיר את הרכז בלחץ מקבוצת המתקנים השניה – אחורה לכיוון הים התיכון יחסית בקלות.

נצטרך להרים את הרכז רק עד מעט מעל לנקודת קו-המים, ומשם בעזרת צינור עילי(או תעלה), בירידה אל הים התיכון.

כל מתקן התפלה מהקבוצה הראשונה, יצטרך להשקיע כמות יותר ויותר קטנה של אנרגיה כדי להרים את המים אל הצינור העילי (או תעלה עילית).

מתקן ההתפלה הראשון שנמצא ליד הים, יוכל להחזיר את התמלחת בדרך הרגילה.

כלומר, הרכז מקבוצת המתקנים השניה, יצטרך להידחף אל קבוצת המתקנים הראשונה והקבוצה הראשונה תצטרך רק להרים את התמלחת אל הצינור העילי וזה כבר יזרום לבד אל הים התיכון.

מטרת הצינור העילי שיחזיר את התמלחת אל הים התיכון, היא כדי למנוע את העברת הרכז אל נהר-הירדן ומשם לים המלח.

* רכז / תמלחת – ריכוז שאריות החומר שהופרדו מהמים המתוקים

חלוקת המתקנים לאיזורים, יאפשר גם חלוקה טובה של אספקת החשמל עבור אותם מתקנים, בלי לחץ גדול מדי של צורך בחשמל על תחנת הכח הקרובה.

מאחר והפרש הגובה בין הים התיכון לכנרת הוא בערך 200 מ', בחלק ממרכזי ההתפלה ובהתאם ליעילות הכלכלית, יש לשקול אפילו הקמת תחנות כח קטנות שישתמשו בכח הזרימה של המים, כדי להקל (ולו במעט) בצריכת החשמל ולהוזיל את עלויות האנרגיה.

ייתכן וכמות האנרגיה שתופק, תספיק בעיקר ככח עזר למתקני ההתפלה ולא בטוח שמעבר לזה.

יש לשקול אולי הקמה של תחנות כח קטנות נוספות שישתמשו באותה שיטה, כדי להפיק אנרגיה לאזורים הסמוכים להם (סביר מאוד שזה לא יספיק, אבל שווה לפחות לבדוק).

דוגמא למקרה שנבנה 6 מרכזי התפלה לאורך התעלה :

אם נצטרך להתפיל 800 מלמ"ק מים בשנה(עם הזמן והדרישה), נבנה שלושה מרכזים להתפלת מים מלוחים ושלושה למים מליחים.

כל מרכז התפלה יתפיל רק חלק ויחזיר את המים המותפלים לתעלה.

כלומר, להתפיל 300-400 מלמ"ק במקום כל הכמות שתעבור בתעלה.

המים יעברו דרך שלושת מרכזי ההתפלה הראשונים, אך לא יותפלו לחלוטין.

המים המותפלים היוצאים מכל מרכז (300-400 מלמ"ק לפי הדוגמא) יתערבבו ויתמזגו עם שאר המים המלוחים, ועד שיגיעו למרכז ההתפלה הבא, הם ישאו רמת מליחות נמוכה יותר.

כל מרכז יוריד את רמת המליחות יותר ויותר אך לא יתפיל לחלוטין את כל כמות המים שיעברו דרכו בתעלה.

לאחר שלושת המרכזים הראשונים, יהפכו המים להיות ממצב של מים מלוחים, למליחים ויזרמו אל שלושת מרכזי ההתפלה למים מליחים שנמצאים בהמשך התעלה.

גם שני המרכזים הבאים להתפלת מים מליחים, לא יתפילו את כל כמות המים שיעברו דרכם ויעבדו בשיטה דומה לשלושת מתקני ההתפלה הראשונים.

המרכז השישי והאחרון (לפי הדוגמא) - הקרוב ביותר לכנרת, חייב להיות זה שיבדוק שהמים העוברים אל הכנרת אכן הותפלו לרמה הנדרשת.

לגבי כמות מרכזי ההתפלה הדרושים, זוהי כמובן הערכה גסה מאחר ואין בידי את הנתונים הטכניים המדוייקים למימוש, אך זהו הכיוון המיועד לביצוע.

תרשים המתאר את צורת העבודה של התעלה

2.3 למה תעלה ולא צינור גדול?

מדובר על תעלה ולא על צינור גדול, ממספר סיבות:

2.4 סוגי מסלולי תעלה אפשריים

התעלה תצטרך להיות באורך הקצר ביותר האפשרי, כדי להגיע ליעילות מקסימלית.

הכוונה בחלק זה של המסמך זה היא לא לשרטט את התוואי ופרטי המסלול המדוייקים, אלא לתת כיוון כללי בלבד, שעל-פיו תתבסס התעלה.

ישנן מספר אפשרויות לקביעת מסלול התעלה:

1. הזול והמשולב - שימוש בערוצים ובנחלים הטבעיים

בהתאם למידת הכדאיות(כלכלית, תשתית, טבע וכו') יתכן ואפשר יהיה להשתמש בחלק ממסלולי הנחלים הקיימים.

לדוגמא: נוכל לבנות את התעלה בצורה רגילה עד שנגיע לאיזורים בהם נוכל להשתמש בפני השטח הטבעיים המאפשרים ירידה של המים באופן טבעי (נחלים), להמשיך בצורה טבעית עד לנקודה הנוחה לנו וכך הלאה בשילוב של מקטעים בנויים וטיבעיים.

השימוש בנחלים, עשוי לשמש כאמצעי העברה זול, אך יתכן וייצור בעיות סביבתיות, מאחר ובנחלים עוברים מים מתוקים והתעלה אמורה להעביר מים מלוחים עד לנקודה מסויימת.

מספר דברים שיש לבדוק במקרה של העברת המים בנחלים:

האם כמויות המים שאותם אנחנו מתכננים להעביר, אכן יכולים לעבור דרך אותם ערוצי "תשתית" טבעיים?
האם קיימים מאגרי מים תת-קרקעיים מתחת לאותם נחלים, ולבדוק מהי מידת הפגיעה בהם אם תהיה, ואם בכלל כדאי לפגוע בהם לטובת העברת כמות מים גדולה דרך התעלה?
מהי מידת הפגיעה בטבע ובבעלי החיים הנסמכים על אותם מקורות טבעיים?

2. האיכותי – בניית ויצירת מסלול חדש שלא ישתמש בנחלים ויפגע בהם.

תידרש התחשבות ב"עובדות בשטח" כמו ישובים, כבישים ותשתיות אחרות, נחלים וכו'.

אפשרות זו היא כמובן יקרה יותר, לעומת שימוש חלקי בטבע, אך תאפשר לנו גמישות רבה יותר בקביעת המסלול ושליטה מלאה בתעלה לפי הצרכים.

תרשים להצגת הכיוון הכללי של תוואי התעלה

מסלול זה של התעלה הינו לכיוון כללי וראשוני בלבד.

אורך התעלה עשוי להיות בין 60 ק"מ ל-75 ק"מ.

עיקולי התעלה ואורכה כמובן תלויים בפני השטח שבחלקו הררי, ובאילוצים שהוזכרו קודם לכן (ישובים, תשתיות, פגיעה בסביבה ובמאגרי המים התת-קרקעיים, עלויות וכו').

תוואי התעלה ואורכה תלויים גם בהחלטה אם לבנות את כולה, או ללכת על "המסלול המשולב" הכולל גם שימוש בקטעים טבעיים כמו הנחלים היורדים מההר, לכיוון מזרח.

נצטרך לחצוב בחלקים מסויימים של ההר, כפי שעושים כשבונים כבישים.

* התעלה דורשת רק שטח חופי אחד ולכן בניית התעלה תחסוך לנו שטחים רבים שעשויים

להילקח מרצועת החוף היקרה על-ידי מתקני ההתפלה המתוכננים לקום לאורך החופים.

3. לשגשוגה של המדינה

כמו חמצן לנשימה, תתמלא הכנרת במהירות מרגע הגעת המים המותפלים מהתעלה.

נוכל "להציף" את הכנרת ולא נצטרך לחשוש יותר מפני קווים בצבעים מאיימים...

לא נצטרך יותר ללכת ברגל עשרות מטרים רק כדי להגיע למים רדודים.

הכנרת, נהר הירדן וים-המלח, יוכלו למשוך אליהם מבקרים רבים כמו שהיה בעבר וכלכלת המדינה תשתפר.

להלן מספר נושאים במדינה שירוויחו מתעלת המערכת:

3.1 תיירות

ישראל תוכל להראות לעולם איך מדינה מזרח-תיכונית יכולה להיות ירוקה כולה, כאילו הייתה מדינה אירופאית שהתברכה בגשמים רבים.
הכנרת ונהר הירדן יוכלו למשוך אליהם עוד אלפי צליינים ונוצרים מאמינים בשנה.
על-פי מחקר שערכה רשות הטבע והגנים, ישנה קורלציה מלאה בין גובה מפלס המים לכמות התיירים המבקרים בכנרת, בנהר הירדן ובים-המלח.
נוכל לשקם נחלים רבים בארץ ולעודד בכך את תיירות הפנים.
מאחר ולא יחסר לנו מים יותר, יוכלו משקיעים עם חזון, להקים אפילו אגמים מלאכותיים מהודרים במדשאות, מפלים, פרחים ועצים שימשכו מבקרים רבים מכל העולם (כדוגמת הגן בחיפה וגן השלושה – הסחנה).

3.2 תעסוקה ורווחת הציבור

דייגי הכנרת מדווחים על כמויות קטנות מאוד של דגים בעקבות צמצום מרחבי המחייה. בעיה זו תוכל להיפתר על-ידי תעלת המערכת, בעקבות עליית מפלס המים.
בעקבות התרחבות ענף התיירות, יקלטו ויועסקו עובדים רבים מאיזורי הכנרת, הבקעה ונהר הירדן ועד לים-המלח, בפארקים, במתקני נופש ובמלונות.
המעגל השני (ספקים, יצרנים וכו') יעסיק עובדים נוספים ורבים שיתמכו בענף התיירות ויספק את שירותיו ומוצריו.
הרשויות העירוניות יוכלו להשקות את גניהן ללא הגבלה ולהחזיר את המדשאות הירוקות לרווחת הציבור.
בסמוך לנהר הירדן יוכל לקום פארק תעשיה בדומה לתכנון העדכני של תעלת הימים.

3.3 כלכלה

הצלחתה של ישראל להסדיר את משק המים היא מנוף לצמיחה עבור תעשיית המים, המייצאת כיום כמיליארד דולר בשנה, כאשר פוטנציאל השוק בעולם הוא 400 מיליארד דולר.
נוכל לחסוך עלויות גבוהות מאוד של השלמת מחסורים חפוזה בתקופות מחסור, כמו שחושבים גם היום לעשות עם פיזור מספר רב של מתקני התפלה בכל רחבי הארץ (ראה גם עלויות היבוא והפיצוי לטורקיה עקב ביטול ההסכם - 150 מיליון דולר).
נוכל אפילו למכור מאות מיליוני מ"ק מים לירדן ולפלסטינים, ואלה עוד יהיו מים שיצאו מהכנרת, לאחר שהותפלו בתעלה.
על-פי "תוכנית אב גרסה מלאה", אמורות סך כל ההשקעות שהתוכנית קובעת עד לשנת 2010, להסתכם בכ-20 מיליארד ש"ח.

בראיה רחבה הכוללת גם את נהר הירדן ואת ים-המלח, נוכל לחסוך עשרות ומאות מיליוני שקלים אם נשתמש בתעלת המערכת לאותן המטרות של תוכנית האב.
לא נצטרך להעלות את מחירי המים לחקלאות ודבר זה יגרום להורדת מחירי הפירות והירקות ולהורדת האינפלציה.
בעקבות ירידת מחירי המים לחקלאות, נוכל גם לייצא יותר פירות וירקות לחו"ל.
הכנסות חופי הכנרת ישתפרו בעקבות ריבוי המבקרים, ופארקי המים יוכלו לפרוח ולשגשג. סביר שבמצב החדש יבנו יותר מתקנים ופארקים מסוג זה, גם באיזורים אחרים בארץ שאינם גובלים ברצועת חוף.
המדינה תחסוך עלויות ולא תצטרך להוציא מיליוני שקלים, עבור חילוצים ופגיעות של מטיילים שנפגעו בגלל בולעני ים-המלח.
חברת "ים-המלח" פרסמה מסמך בו נטען לנזק בהיקף של 285 מיליון ש"ח במידה ותוקם תעלת הימים הדרומית וישתנה הרכב המים בים.

לא יהיה כל שינוי בהרכב המים של ים-המלח אם המים יגיעו מתעלת המערכת, מאחר ותהליך הזרמת המים מתבצע בדיוק כפי שקורה בתהליך הטבעי.
הכנסות המדינה מתיירות ומייצרנים וספקים הקשורים לתיירות, יגדלו בשיעור ניכר.
סביר גם שהמכירות והייצוא של חברות הקוסמטיקה הנשענות על המינרלים מים-המלח, יגדל בעקבות ההכרה והגידול שבתיירי ים-המלח.
יותר עבודה, יותר עובדים, יותר הכנסות למדינה.

3.4 מקורות אנרגיה נוספים

מאחר והכנרת נמצאת כ-200 מטר מתחת לפני הים, נוכל להיעזר בתעלה לייצור חשמל בעיקר עבור מרכזי ההתפלה הצורכים הרבה מאוד אנרגיה.

אם נוכל לספק להם חשמל מהתעלה או לפחות חלק מכמות החשמל הדרושה להם, נוכל לחסוך הרבה מאוד כסף, גם בייצור החשמל וגם בבנית תשתית החשמל עד למרכזים.

יש לבדוק ולשקול אפשרות של הקמת תחנות כח קטנות כל מספר קילמטרים, שינצלו את כח המשיכה וירידת המים.

אולי אפילו תחנה אחת בגודל בינוני שתיבנה לקראת סוף התעלה ותוכל לספק חשמל למרכז ההתפלה האחרון ואולי גם למספר ישובים בסביבתה.

כמובן שיש לבדוק את הכדאיות הכלכלית, אך הכוונה היא לראות לטווח רחוק לעתיד גם את אפשרות הרחבת התעלה בעקבות ביקושים גדלים.

יתכן שעם הרחבת והעמקת התעלה, תגדל עוצמת זרימת המים וכך תעלה גם כדאיות בניית תחנות הכח ויעילותן (במספר תחנות הכח ובעוצמתן).

יש לבדוק אם נוכל לבנות תחנות כח קטנות שימוקמו על גדות נהר הירדן, אם נעביר מספיק מים אל הנהר, וכך אולי לספק כח לישובים הקרובים ולמתקני הנופש שימוקמו בקרבת הנהר, או לפחות להקל במעט על אספקת החשמל.

דבר נוסף שיש לשקול, היא האפשרות להוסיף קולטי שמש לאורך התעלה.

אין ברשותי את הנתונים הטכניים המדוייקים הדרושים, אך אם נניח (כדוגמא) שלרוחב של חמישה מטרים (2.5 מ' משני צידי התעלה), נוכל לפזר קולטי שמש לאורך כל עשרות הקילומטרים של התעלה, נוכל אולי לקבל כמות סבירה של אנרגיה, שתוכל לעזור במידה מסויימת בצריכת החשמל של מתקני ההתפלה.

כדי לחסוך במקום (או כשטח נוסף), נבדוק אם אפשר יהיה לכסות את התעלה עצמה, במשטחים של קולטי שמש.

אם הדבר אפשרי, אזי יש לבנות את זה כך שתהיה אפשרות להרחבה ביחד עם הרחבת התעלה שתתבצע בהתאם לעליה בדרישת המים.

כיסוי התעלה גם יקטין את כמות המים המתאדים ממנה.

3.5 שלום

בעקבות הסכם השלום עם ירדן, מחוייבת ישראל להעביר ולתת כ-35 מלמ"ק מים בכל שנה.

כבר זמן רב שנשמעים אצלנו קולות נגד סעיף זה של הסכם השלום בעקבות המחסור אצלינו.

תעלת המערכת תוכל לאפשר את זרימת המים בלא כל התנגדות מאחר ולנו לא יחסרו מים.

הבנק העולמי פירסם דו"ח בו הוא מאשים וטוען שישראל בעצם גונבת מים לפלסטינים מאקוויפר ההר בעוד ישראל הראתה שהפלסטינים מתחברים בצורה פירטית אל צינורות ישראליים וגונבים מים, ואף קודחים בצורה לא מורשית שלפעמים פוגעת במאגרים.

סיכסוכים מסוג זה יכולים להימנע, אילו רק היו מספיק מים לשני הצדדים.

פרוייקטים תיירותיים משותפים יוכלו לקום משני צידי נהר הירדן.

אפשר יהיה אפילו ליצור אגמים מלאכותיים של מים מתוקים, המשותפים לירדן וישראל.

כניסת המים ויציאתם לאותם אגמים מלאכותיים, תהיה מנהר הירדן עצמו.

פרוייקטים חקלאיים משותפים לישראל, ירדן והפלסטינים יוכלו לקום בדמות בריכות דגים ו/או גידולים מיוחדים, שיקבלו את מימיהן מנהר הירדן.

כאמור, ישראל תוכל למכור לירדן ולפלסטינים, מים במחיר שיחזק את התלות ההדדית ואת השלום בין הצדדים המעורבים.

אנחנו נרצה למכור, והם ירצו לקנות ודבר זה יחזק את קשרי המסחר ואת היחסים המדיניים.

3.6 ביטחון

דובר בעבר על בניית תעלת הימים שתבנה מים-סוף אל ים-המלח, או מהים-התיכון אל ים-המלח, כדי להעלות את מפלס ים-המלח ולהצילו.

מאחר והעלויות לבניית תעלת הימים הן גבוהות, הוצע שהפרוייקט יעשה במשותף על ידי ישראל, ירדן והבנק העולמי, אם תבחר האפשרות לבניית התעלה מים-סוף.

אם הדבר יבוצע כפי שהוצע, ישראל תאבד את עצמאותה ואת יכולתה לשלוט באיזור התעלה כראות עיניה ועל-פי צרכיה, שהרי ירדן והאו"ם לא ישקיעו כל כך הרבה כסף מבלי שתהיה להם "מילה" על החלטות מסויימות, גם אם הן משפיעות על איזורים שבשטח ישראל.

בנוסף, לפעמים נהר הירדן יבש לחלוטין ואין שום בעיה לחצותו בהליכה.

בצבא למדנו שכל מכשול שאנו מציבים לאוייב הוא גם מכשול נגדינו.

אך מאחר ולנו אין כל סיבה לפלוש לירדן - להשאיר את הנהר זורם, יתן לנו יתרון הגנתי נוסף מפני מבריחים, מחבלים ומסתננים.

מה גם שאם רק נרצה, נוכל "לסגור את הברז" ולשלוט למעשה בזרימת המים בנהר.

במידה ואכן נמכור מים לירדן ולפלסטינים, דרישתם למים תגביר מצידם את המוטיבציה לשמור על רגיעה ביטחונית.

4. סיכום

"במדינת ישראל קיים פוטנציאל מים רב. צריך רק לנהל אותו באופן יעיל ונכון."

(צוקי דויטש, מנכ"ל "מי גולן", בכנס משבר המים בתערוכת 2008 CleanTech)

תעלת המערכת נותנת מענה יעיל לבעית מפלס ים-המלח, לחידוש זרימת המים בנהר הירדן והחשוב מכל – מאפשרת אספקת מים שפירים באופן שיאפשר לנו שליטה על הכמויות, כמעט לכל הארץ ולכל מטרה.

לא נצטרך לדאוג למצב מאגרי מיי התהום ונוכל אפילו למלאם בחזרה בצורה מלאכותית.

המדינה לא תצטרך לבזבז מאות מיליוני שקלים על תשדירי שירות ופרסומות לחיסכון במים.

הרשויות המקומיות והאזרחים יוכלו להשקות את גינותיהם, והמדינה לא תצטרך עוד וועדות חקירה נוספות על אלה שכבר קמו...

איכות מי הכנרת תשתפר, מאחר ונזרים לתוכה מים נקיים מצפון מערב הכנרת ונוציאם מדרום (אל הירדן) ועם הזמן יגיעו המים הנקיים (המותפלים) לכל שטח הכנרת ויתמזגו עם המים הטבעיים של הימה.

המדינה תוכל לחזור להיות ירוקה כפי שהייתה בעבר ונוכל כך להפסיק את הכחדתם של מיני צמחים ובעלי חיים רבים.

מקומות עבודה חדשים רבים יווצרו במיוחד בפריפריה וכך נקטין פערים מול הערים הגדולות.

לא זול לבנות את התעלה ואת מרכזי ההתפלה שלאורכה, אך לטווח רחוק התועלת תעלה על העלות והכנסות המדינה יגדלו בצורה משמעותית.

מים לא חסר לנו. חזון וניהול חסרים...

5. מקורות המידע

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

תעלת הימים two seas canal

29 בנובמבר 2013

תוכנית תעלת המערכת