תעלת הימים

תעלת הימים
מאת: יהונתן לוגסי מתן קוטיק 2010

תעלת הימים היא פרויקט העוסק בהקמת תעלה להובלת מי ים מהים התיכון או מים סוף, לים המלח.
מטרותיו העיקריות הן: ייצוב מפלס ים המלח, ייצור חשמל והתפלת מי ים. מטרות נוספות הן: יצירת פרויקט המבוסס על שיתוף פעולה בין גורמים בעלי עניין בים המלח ושימוש במי הים מהתעלה לבניית תשתיות לבתי מלון בערבה. הבעיות המרכזיות של הפרויקט הן הסיכונים הסביבתיים האפשריים: במפרץ אילת, בערבה ובים המלח.
הרעיונות להובלת מי ים לים המלח התחילו באמצע המאה ה-19 בתוכניות לתעלות שיתחרו בתעלת סואץ, המשיכו בתוכניות לייצור חשמל הידרו-אלקטרי והתפלה וכיום כוללים גם את ייצוב מפלס הים. בין תומכי הפרויקטים לייצור חשמל היה בנימין זאב הרצל כפי שתיאר את הפרויקט בספרו אלטנוילנד.

יתרונות

1. ים המלח יחזור לגובהו המקורי.

מפעל יצור חשמל בעזרת מפל מים יכול לחסוך שריפת דלק רב בתחנות הכוח ולשפר משמעותית את איכות האוויר בישראל.

2. כמו כן, יכול המפעל לאפשר ייצור חשמל בשעות שיא הצריכה ולחסוך עלויות גבוהות של ייצור חשמל בשיטות קונבנציונליות בשעות אלה (בעלות נמוכה יותר, על ידי בניית מאגרי מים שיאפשרו זאת). תעלת הימים יכולה גם לפתור את בעיית התייבשות ים המלח שנובעת מעודף שאיבה מהכנרת, מהירדן וממקורות הירדן.

3. אם התעלה תהיה תת-קרקעית, לא יהיה נזק משמעותי לנוף.

חסרונות

1. עולה הרבה כסף.

2. פגיעה בנוי הסביבה.

3. כמו כן יש מחקרים המראים כי הזרמת מי הים לים המלח תגרום להלבנת פני ים המלח עקב היווצרות גבס.

מסלולי הזרמה אפשריים

המסלול הצפוני - הזרמת מי הים התיכון בתעלה דרך עמק יזרעאל לעמק בית שאן ומשם לים המלח. תחנות הידרו-אלקטריות תוכננו לאורך המסלול. הפרויקט הוצע על ידי מתכננים ובעלי חזון רבים ביניהם בנימין זאב הרצל ווולטר קליי לאודרמילק. בשנות ה-90 של המאה ה-20 קודם הפרויקט בשינוי מסוים. המובל התחיל מחדרה עבר במינהרה את רכס הכרמל והמשיך בצינור דרך עמק יזרעאל עד למפעל התפלה בעמק בית שאן. התמלחת ממפעל ההתפלה תוכננה לזרום בצינור/תעלה לים המלח. הפרויקט קודם על ידי שלמה גור (גרזובסקי) ודן שומרון מתע"ש. פרויקט דומה קודם באותה תקופה על ידי מאיר בן מאיר וחברת תה"ל.

המסלול המרכזי - הזרמת מי הים התיכון דרומה מאשקלון בתעלה פתוחה ומינהרה תת-קרקעית חצובה מתחת להרי חברון לים המלח. פרויקט זה הוצע על ידי ממשלת ישראל שהתחילה בביצועו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. ביצוע הפרויקט הופסק באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 מסיבות של כדאיות כלכלית. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הוצע הפרויקט מחדש על ידי גורמים חדשים. הפרויקט כולל הקמת תחנת כוח הידרו-אלקטרית במישור החוף בעומק של יותר מ-600 מטרים והזרמת מי הים לים המלח במנהרות.

מסלול הדרומי - הזרמת מי ים סוף לים המלח דרך מובל: צינורות, מינהרה ותעלה בערבה ובאזור ים המלח. הפרויקט הוצע בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הוצע הפרויקט לבדיקה של ועדה משותפת לישראל, ירדן וארצות הברית. נערכה בדיקת היתכנות מקדימה שהמליצה על הקמת הפרויקט. בשנת 1998 הוצע מתאר חדש לפרויקט על ידי רפאל (רפי) בנבנשתי שזכה לתמיכת השר לשת"פ אזורי שמעון פרס ולהסכמה של ממשלת ירדן. המתאר החדש שילב את מטרת ייצוב המפלס ("הצלת ים המלח") ביחד עם התפלת מים לאזור ויצירת מודל לשת"פ אזורי לחיזוק השלום. במרץ 2007 הופיע הפרויקט במסגרת יוזמת "מסדרון השלום הכלכלי" של שמעון פרס שאושרה על ידי ממשלת ישראל. הפרויקט נמצא בבדיקת היתכנות הנדסית, סביבתית וכלכלית ביוזמת הבנק העולמי. הבדיקה היא בשני מיתארים האחד מיתאר של הקמת המובל בשלב אחד לגודלו הסופי בהיקף של הזרמת מי ים במובל בהיקף של כשני מיליארד מטרים מעוקבים בשנה והתפלת 850 מיליוני מטרים מעוקבים לשנה (מלמ"ש). המיתאר השני הוא הקמת המובל בשלבים כאשר בשלב הראשון יוזרמו כ- 200 מלמ"ש. עריכת הבדיקה מנוהלת על ידי וועדה משותפת של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. תוצאות הבדיקה צפויות בשנת 2011. במקביל לבדיקת המובל בודק צוות מומחים של הבנק העולמי חלופות למובל הדרומי.