אל תרוצו לחפור

עמיר בן-דוד , ידיעות אחרונות יוני 2008 בחודשים האחרונים גורמים שונים רוצים לגזור קופון - בין אם כלכלי ובין אם יחצני - מהקמת תעלה שתחבר בין ים סוף וים המלח, וטוענים שכך יצילו את ים המלח הגווע. יש לנו היסטוריה ארוכה של פרויקטים גרנדיוזיים ששינו את הסביבה הטבעית, ובכל פעם שנגענו - הרסנו משהו. אז לפני ש"מתקנים" שוב ובדרך הורסים משהו אחר, בואו ננשום רגע עמוק ונבדוק קודם את ההשלכות.   בשנות ה-50 פיתח הראש היהודי רעיון כביר. בואו נייבש את האגם החביב שבעמק החולה ונייעד את שטחו לחקלאים. במקום להפוך לפורייה, אדמת האגם - שבניגוד לאמונה הרווחת לא יובש כדי להילחם ביתושים - מתה. היא החלה לבעור באופן ספונטני ואי-אפשר היה לעבד אותה. המים הטובים שפעם זרמו לכיוון הכנרת החלו להרעיל אותה. אחרי כמה עשורים הבינו שטעו וניסו לתקן. אבל גם ניסיונות השיקום וההצפה מחדש החזירו רק חלק קטן ממה שהיה פעם.   באותן שנים החליטו פרנסי המדינה לסכור את הכנרת והירדן ולהעביר את המים לנגב הצמא. אין כמובן ויכוח על חשיבות המים, אבל התוצאה הייתה שהירדן הדרומי הפך לתעלת ביוב, וים המלח שלא קיבל מים החל לאבד גובה בקצב הולך וגדל.   עכשיו שוב מציעים לתקן את מה שקילקלנו באמצעות רעיון חדש, שיכול לגרום נזק שאיש אינו יכול לאומדו. ישראל וירדן מקדמות הקמת צינור רחב, שיוביל מים מים-סוף לים המלח, כשבדרך ינצלו חלק מהמים ליצירת חשמל ולהתפלה. לאיש העסקים יצחק תשובה יש רעיון גרנדיוזי עוד יותר: את הצינור יהפכו לתעלה פתוחה, שלאורכה יוקמו גם אגמים, בתי מלון וקזינו ועוד עסקים מכניסי ממון.   האם למדנו משהו מההיסטוריה? בתיאוריה, את ההשפעות אמור הבנק העולמי לבדוק. חוקרים מטעמו אמורים לבדוק, למשל, אם ואילו נזקים ייגרמו לים-סוף ולבעלי החיים שבו, מה עלול לקרות אם צינור שעובר סמוך כל-כך לשבר הסורי-אפריקאי יתבקע והאם ים המלח מסוגל לספוג כמויות כאלה של מים במליחות נמוכה, או שיהפוך כפי שחוששים במכון הגיאולוגי, לאדום מאצות, מסריח מתחמוצות גופרית ומלא בגבס.  (משמאל: דיונה בערבה. צילום: גיא חיימוביץ) אבל מתברר שיש מי שלא רוצים לחכות, וכולם, כמובן, מלאי כוונות טובות. תשובה כבר מגייס משקיעים ומציג הדמיות. גם לנשיא שמעון פרס אצה הדרך לגזור סרט. בעוד מספר ימים הוא יכריז, בנוכחות הנשיא הצרפתי, על תחילת הפרויקט.   אחד מעוזריו של פרס אמר לאחרונה בראיון: "נשיא המדינה לא מתנגד לסקר של הבנק העולמי או לבדיקות אחרות... הבעיה היא שהבנק העולמי פועל באטיות. הרי לקח לו ארבע שנים לגייס את הכסף לבדיקות שמתחילות עכשיו. כדי להציל את ים המלח צריך לפעול הרבה יותר מהר."   אז תעשו לנו טובה. אל תצילו את ים המלח מהר ואל תרוצו לשום מקום. יחכה בעל ההון, יחכה גם הנשיא. אם מדובר בפרויקט כל-כך מוצלח, שנתיים של בדיקות לא יפריעו לו מלהציל את הים הגווע מהנזקים שגרמנו לו בעשרות השנים האחרונות. בינתיים תזכרו שבמדינה שמתכוונת להתפיל תוך שנים ספורות כמויות מים שיספקו את כל צורכי השתייה שלנו. יכול להיות שיהיה פשוט יותר לפתוח את סכר דגניה מחדש מלחפור תעלת בלאומילך בערבה.   פרס היה כאן כשייבשו את החולה וסכרו את הכנרת. אנחנו רוצים לקוות שיהיה כאן גם כשהבנק העולמי יסיים את בחינותיו. אז נדע אם אפשר לגזור עוד סרט, או שעדיף להשאיר את המספריים במגירה.