האתגר האמיתי של תעלת הימים

האתגר האמיתי של תעלת הימים

מדובר בפרויקט תשתית לאומי מלהיב שיכוון משאבים ויזמים רבים אל הנגב, וייצור שם הזדמנויות עסקיות לא רק לבעלי הון

הארץ 06:50   13.06.2008  מאת: סמי פרץ

הוסף תגובה

• 

הוסף לרשימת קריאה

• שתף
• הדפס

הרבה מים יתאדו מים המלח עד שרעיון תעלת הימים בגלגולו הנוכחי ייצא אל הפועל, אם בכלל. אבל משהו בתוכנית ובעידן הנוכחיים יוצר רושם שהפעם יש לזה יותר סיכוי. התוכנית שמוביל יצחק תשובה מבוססת לא רק על הרעיון המקורי של הפקת חשמל מניצול הפרשי הגובה בין ים סוף לים המלח, אלא גם, ואולי בעיקר, על הפעילות הכלכלית-תיירותית שתתפתח סביב התעלה. בלעדיה אין לפרויקט הזה היתכנות כלכלית.

תשובה הצהיר כי בעלי הון נוספים, שבהם שרי אריסון, נוחי דנקנר, בני שטיינמץ והנסיך הסעודי אל-וואליד בן טלאל, ישקיעו בפרויקט. בעבר המימון היה אמור להגיע מקופת המדינה ומאיגרות חוב שיונפקו לעם היהודי, אבל המודל הנוכחי, שבו גם הבנק העולמי עשוי ליטול חלק, נראה ישים יותר.

זהו עידן של כסף פרטי גדול, שבו אגו ומגלומניה - מרכיבים הכרחיים להקמת פרויקט כזה - משחקים תפקיד חשוב בחיי הכלכלה הישראלית. בעלי ההון הישראלים הגדולים שצמחו כאן בשני העשורים האחרונים הם אמנם המעסיקים הגדולים במגזר הפרטי, אבל הם רכשו חברות פעילות וכמעט שלא הקימו מפעלים ופרויקטים חדשים המייצרים מקורות תעסוקה. זו ההזדמנות שלהם להיות יצרני מקומות עבודה.

הרעיון להקמת תעלת הימים נולד הרבה לפני הולדתו של תשובה, ולא תאמינו, אפילו לפני שנשיא המדינה שמעון פרס - תומך נלהב של התעלה - נולד. הקפטן הבריטי ויליאם אלן, שביקר בישראל ב-1850, כתב בספרו על תעלה שתחבר בין הים התיכון לים המלח ומשם תמשיך לים סוף. תפקיד התעלה היה לקצר את הדרך הימית להודו. אחריו בא תאודור הרצל בכבודו ובעצמו שכתב בספרו אלטנוילנד מ-1902 על תעלה שתחבר את הים התיכון לים המלח, ותנצל את הפרשי הגבהים לצורך ייצור חשמל. איש לא חשב אז על ייצור חשמל נקי ועל כלכלה ירוקה.

מאז עלה וירד רעיון הקמת התעלה כמה פעמים, על פי רוב בסמיכות למשברי אנרגיה כמו זה של 1974 וכפי שהיה בסוף שנות ה-70. בתחילת שנות ה-80 אף הנפיקה המדינה איגרות בונדס ליהדות ארה"ב ב-100 אלף דולר לאחת, והעניקה להן את התואר "מייסד התעלה".

חמש מטרות שונות יש לתעלת הימים, ובכל פעם אחת מהן מנוצלת להחייאת הרעיון: ניצול הפרשי הגובה בין הימים לצורך הפקת חשמל (מרבית הסקרים מציבים את כדאיות היעד הזה בעדיפות נמוכה); העלאת מפלס ים המלח - ולזה נלווית דאגה עמוקה מפני נזקים אקולוגיים שלא ניתנים לחיזוי; התפלת מי ים שישמשו את ממלכת ירדן (היתכנות גבוהה בשל המחסור במים באזורנו); הקמת אזורי תיירות ויצירת מקומות עבודה בערבה ובנגב; וקידום השלום בין ישראל לירדן.

מכל המטרות הדבר שאמור להלהיב יותר מכל, בראייה ישראלית, הוא הפרחת השממה בנגב והערבה ויצירת מקומות עבודה חדשים. אמנם האבטלה כיום נמוכה מאוד (6.3%), אבל צריך להסתכל קדימה. כל מי שמגיע מהמרכז לנגב ולערבה עומד נפעם אל מול המרחבים העצומים, ההוד המדברי והפוטנציאל התיירותי העצום. תעלת הימים היא הסיכוי הגדול של הנגב, שתופס 60% משטחה של מדינת ישראל. בלעדיה, הוא יישאר חבל ארץ נטוש ולא מיושב, בזמן שהצפיפות במרכז גדלה והולכת.

כל ההצלחות של הנגב והערבה מקורן בפעילות כלכלית בת קיימא, ולא במפעלים מאולצים שמספקים פרנסה לכמה שנים ונסגרים ברגע שהייצור בחו"ל נהפך לזול יותר. אין תחליף לתיירות המרפא של ים המלח, לאוצרות הטבע שכורות התעשיות הכימיות באזור, לחקלאות המודרנית בערבה שנשענת על תנאי האקלים הייחודיים ולאטרקציות הנופש הייחודיות של אילת. להבדיל ממפעלי טקסטיל, שנסגרים כחלק ממחזור חיי תעשיות ועוברים לאזורי ייצור זולים יותר על פני הגלובוס, את תנאי האקלים הייחודיים ואת אוצרות הטבע לא ניתן לקחת מהנגב והערבה.

תעלת הימים היא פרויקט תשתית לאומי מלהיב שיכוון משאבים ויזמים רבים אל הנגב, וייצור שם הזדמנויות עסקיות לרבים: לא רק לבעלי הון שישקיעו בפרויקט, אלא גם ליזמים קטנים ובינוניים שיוכלו להשתלב בפעילות הכלכלית שתתפתח באזור. עד להקמת התעלה יצוצו עוד הרבה מאוד התנגדויות, אם בשל החשש לפגיעה בסביבה ובטבע ואם בגלל הפקדת הקמתה בידי בעלי הון.

המבחן של המדינה יהיה בזיהוי פתרונות יצירתיים לבעיות. הפרויקט הזה יכול להיות מאוד ירוק, אם הוא יתבצע באופן נכון. יש כיום פתיחות גדולה של משקיעים ושל ארגונים שונים כלפי פיתוח אנרגיות ירוקות. בסוף השבוע העריכה סוכנות האנרגיה העולמית כי ב-40 השנים הקרובות יושקעו 45 טריליון דולר בטכנולוגיות ירוקות. אנשי הסוכנות מעריכים כי תחול מהפכה בדרך שבה אנחנו צורכים אנרגיה. ניצול נכון של תנאי האקלים והפרשי הגבהים יכולים להפוך את תעלת הימים לפרויקט הכלכלי הכי ירוק שאפשר - וזהו האתגר הגדול של התעלה.

גם את סוגיית הבעלות על הפרויקט ניתן לפתור. המודל שבו מופעל כביש 6 (BOT) הוא אחד הפתרונות. כלומר לאפשר ליזמים לבנות את התעלה, להפעיל אותה ולהעביר אותה לאחר כמה שנים לבעלות המדינה. המדינה מעניקה רשת ביטחון ליזמים במקרים כאלה, ונראה כי היא גם יכולה לבנות מודל שבו חלק מהבעלות נמצא בידי אזרחיה. זאת כדי להרגיע את מי שחושש כי בעוד עשור התעלה תפעל כסדרה, אך מי שיפיק ממנה רווחים יהיו רק ארבע-חמש משפחות. 

הכותב יוסי לוי joseph levy הינו מומחה לאיסלנד iceland, המלווה קבוצות בנהיגה עצמית בלבד, והמתכנן מסלולי טיול לפי מידת המטייל,והמשמש כמומחה באתר http://www.gotravel.co.il/.

לפניות לכותב shark4162@gmail.com

© Copyright to seeking-the-world.com זכויות יוצרים לאתר